*, (ניגוּב), ש"ז, — שה"פ מן נִגֵּב: הגת והמחץ והמשפך של נכרים רבי מתיר בניגוב (ע"ז עד.). — נִגּוּב ידים: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא (ר' אבהו, סוט' ד:). — ובסהמ"א: ולא ינגב השמש הלחות לבד אך תנגב גם הארץ ניגוב חזק (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י ביה"ס כזנתנסי). ואולם סיג הברזל הנה גאלינוס יאמר שהוא ינוגב ניגוב חזק ויסבול שיהי נגובו בשלישית או בתחלת הרביעית (פי' אבן רשד על חרוזי אבן סינא).