ב. נָגַהּ

* 1, — קל אינו נהוג.

— הפעִ', *הִגִּיהַּ, — הִגִּיהַּ2 סֵפֶר, עִיֵּן בו אם אינו משֻבּש, ותִקּן אם מצא שבוש, korrigieren; corriger; correct: וכותב לו ספר תורה לשמו וכו' ומגיהין אותו בבית דין של כהנים ובבי"ד של לוים ובבי"ד של ישראל (תוספת' סנה' ד). אין כותבין ספרים תפלין ומזוזות במועד ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא (מו"ק ג ד). היה כותבה (את המגלה) דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא (מגי' ב ב). הוציא דיו אם בקולמוס כדי לכתוב שתי אותיות אם להגיה כדי להגיה אות אחת (ירוש' שבת ז ב)ומגיהין אותו (את ספר התורה) מספר עזרה על פי ב"ד של ע"א (שם סנה' ב ו). בקורא (בספר) להגיה (ברכ' יג.)מגיהי ספרים שבירושלם היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה (ר' יוחנן, כתוב' קו.). — ומצוי בסהמ"א: ראיתי לכתוב הנה כל פרשיות התורה הסתומות והפתוחות וצורת השירות כדי לתקן עליהם כל הספרים ולהגיה מהם וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלם מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו (רמב"ם, ס"ת ח ד). כי חפצתי שתגיה ספרי הנדפסים להסיר מהם מוקשי הטעיות (יעקב בן חיים, הקד' המסורה). וכבר הזהירו והרביצו אלה הרמב"ן והרשב"ם בחידושיהם לבלתי הגיה מסברא (שם). ובהגהת הפסוקים לא היה אפשר שהייתי יכול להגיה אלא א"כ שהייתי יודע כל העשרים וארבע על פה (שם).

— הָפע', *מֻגֶּה, מוגה, — שהגיהוהו: וכשאתה מלמד את בנך למדהו בספר מוגה (ר"ע פסח' קיב.). ספר שאינו מוגה אמר ר' אמי עד שלשים יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו (כתוב' יט:). — ובסהמ"א: וכל תיבה מקצתה מטושטשת אין אותיותיה המוגהות עולות למנין פ"ה (ר"ח שבת קטו:). מן הספרים המוגהים המבואר' אשר עשה המלמד אהרן בן משה בן אשר (מחזור כ"י פטרבורג משנת 1009, דה"ט, מבוא, דף IX). ספר שאינו מוגה במלא וחסר אפשר לתקנו ולהגיהו (רמב"ם, ס"ת ח ג). אבל מצאתי אחרי כן מוגה במשנה דווקנית שהוגה ממשנת ר' אפרים עשר מכות וכו' (מחזור ויטרי, פי' אבות ה ד, דף 536). ואת מלכי האי אין בו (המלה) כל בספר מוגה (רד"ק ירמ' כה כב).



1 עי' הערה הבאה.

2 בעל הערוך הביאוֹ בערך גה, ומ"מ רגלים לדבר כי הוא ראה בו את ההפעיל הגיה אורו, כי גם לפעל זה קבע שרש גה, כמו שכתב בערך נגה (נגהי) וז"ל: והעיקר גה ולא יגה שביב אשו, ע"כ, והוא על דעת ר' מנחם בן סרוק, שהביא ולא יגה והגיה אורו במחברת גה. ונראה כי כך היתה דעת שאר הקדמונ', וכך תנחום ירושלמי בפרוש בערך נגה, מגיהי ספרים וכו', אמר וז"ל: והו מוסתעאר מן מעני נגה אור וכו', ובעבר': והוא משאל מן משמ' נגה אור. אבל, כבר העיר י' לוי במלּונו כי הסתעפות מֻשג עיון ותקון ספר ממֻשג אור איננה טבעית. ואולם גם גזרתו מן שרש נגה בערב' במשמ' הרחיק אינה טבעית, וכן דמיונו עם שרש הגה דחוק, כמו שהעיר שם פלישר, כי אלה שרשים שאין ביניהם שום דמיון. ויש מי שגזרוהו מן יגהה מזור, ולפי הענין זה מתקבל על הדעת, אך לא לפי הקש הדקדוקי, כי היה צ"ל מגהיה ולא מגיה. ולכן נראה כי זה אמנם שרש נגה, אך שרש מיוחד, שעקרו היה נקח, בקוף, והוא בערב' נקח نقح, שהוא משמש במשמ' הגהת ספרים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים