פ'"ע, גַּשׁ, גֶּשׁ-, גְּשָׁה, גְּשׁוּ, גֹּשׁוּ, גֹּשִׁי, תִּגַּשׁ, יִגַּשׁ, תִּגְּשׁוּ, תִּגָּשׁוּ, יִגְּשׁוּ, יִגָּשׁוּ, תִּגַּשְׁןָ, גֶּשֶׁת, גִּשְׁתּוֹ, גִּשְׁתָּם, —  א) נָגַשׁ אל דָּבָר ועַד הדבר, התקרב אליו, בא קרוב אליו עד שהוא כמעט נֹגֵעַ בו, sich nähren, hinzutreten; s'approcher; to come near, approach:  וַיִּגַּשׁ אברהם ויאמר (בראש' יח כג).  ויפצרו באיש בלוט מאד וַיִּגְּשׁוּ לשבר הדלת (שם יט ט).  ויאמר יצחק אל יעקב גְּשָׁה נא ואמשך בני וכו' וַיִּגַּשׁ יעקב אל יצחק אביו וימשהו (שם כז כא-כב).  וַיִּגַּשׁ יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר (שם כט י).  וישתחו ארצה שבע פעמים עד גִּשְׁתּוֹ עד אחיו (שם לג ג).  וַתִּגַּשְׁןָ השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין וַתִּגַּשׁ גם לאה וילדיה וישתחוו (שם ו-ז).  וַיִּגְּשׁוּ אל האיש אשר על בית יוסף (שם מג יט).  ויאמר יוסף אל אחיו גְּשׁוּ אלי וַיִּגָּשׁוּ (שם מה ד).  מי בעל דברים יִגַּשׁ אלהם (שמות כד יד).  והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד או בְגִשְׁתָּם אל המזבח לשרת בקדש (שם כח מג).  וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מִגֶּשֶׁת אליו (שם לד ל).  כל איש אשר בו מום וכו' לא יִגַּשׁ להקריב את אשי יי' (ויקר' כא כא).   וחיו ולא ימתו בְּגִשְׁתָּם את1 קדש הקדשים (במד' ד יט).  ולא יהיה בבני ישראל נגף בְּגֶשֶׁת בני ישראל אל הקדש (שם ח יט).  וַיִּגְּשׁׁוּ אליו ויאמרו (שם לב יו).  ויאמר יהושע אל בני ישראל גֹּשׁוּ הנה ושמעו את דברי יי' אלהיכם (יהוש' ג ט).  וַיִּגְּשׁוּ ויבאו נגד העיר (שם ח יא). וַיִּגַּשׁ עד פתח המגדל לשרפו באש (שפט' ט נב).  ויאמר שאול גֹּשׁוּ הלם כל פנות העם (ש"א יד לח).  וַיִּגַּשׁ הפלשתי השכם והערב (שם יז יו).  וַיִּגַּשׁ (דוד) אל הפלשתי (שם מ).  וַיִּגַּשׁ דוד את1 העם וישאל להם לשלום (שם ל כא).  ויקרא דוד לאחד מהנערים ויאמר גַּשׁ פגע בו (ש"ב א יה).  ויאמר אליהו לכל העם גְּשׁוּ אלי וַיִּגְּשׁוּ כל העם אליו (מ"א יח ל).  וַיִּגַּשׁ צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכיהו על הלחי (שם כב כד).  וַיִּגַּשׁ גיחזי להדפה (מ"ב ד כז).  ויאמר לה בעז לעת האכל גֹּשִׁי הלם ואכלת מן הלחם (רות ב יד).  כי מי הוא זה ערב את לבו לָגֶשֶׁת אלי (ירמ' ל כא).  ועל כל איש אשר עליו התו אל תִּגָּשׁוּ וממקדשי תחלו (יחזק' ט ו).  ולא יִגְּשׁוּ אלי לכהן לי וְלָגֶשֶׁת על כל קדשי (שם מד יג).  החרישו אלי איים ולאמים יחליפו כח יִגְּשׁוּ אז ידברו יחדו למשפט נקרבה (ישע' מא א).  מי בעל משפטי יִגַּשׁ אלי (שם נ ח).  יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יִגָּשׁ (תהל' צא ז).  וַיִּגְּשׁוּ אל זרבבל ואל ראשי האבות ויאמרו להם (עזר' ד ב).  ויאמר עתה מלאתם ידכם ליי' גֹּשׁוּ והביאו זבחים ותודות לבית יי' (דהי"ב כט לא). —  ונָגַשׁ למלחמה:  האוסיף לָגֶשֶׁת למלחמה עם בני בנימן אחי (שפט' כ כג).  וַיִּגַּשׁ יואב והעם אשר עמו למלחמה (ש"ב י יג).  ערכו מגן וצנה וּגְשׁוּ למלחמה (ירמ' מו ג).  העירו הגבורים יִגְּשׁוּ יעלו כל אנשי המלחמה (יוא' ד ט). —  נָגַשׁ אֶל אִשָּׁה, שִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ אִתָּהּ:  ויאמר (משה) אל העם היו נכנים לשלשת ימים (למתן תורה) אל תִּגְּשׁוּ אל אשה (שמות יט יה). —  גֶּשׁ-הלאה, במשמ' התרחק ממני:  ויאמרו (האנשים אל לוט) גֶּשׁ-הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט (בראש' יט ט). —  וגם גְּשָׁה-לִּי, במשמ' התרחק:  עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גְּשָׁה-לי2 ואשבה (ישע' מט כ). —  ב) כמו פָּגַשׁ:  וַיִּגַּשׁ3 שאול את שמואל בתוך השער ויאמר הגידה לי אי זה בית הראה (ש"א ט יח). —  ג) כמו נָגַע:  האמרים קרב אליך אל תִּגַּשׁ4 בי כי קדשתיך (ישע' סה ה). —  ודבר' לא בע"ח:  גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר אחד באחד יִגַּשׁוּ5 ורוח לא יבא ביניהם (איוב מא ז-ח).

—  נִפע', נִגַּשׁ, נִגְּשָׁה, נִגְּשׁוּ, נִגַּשְׁתֶּם, נִגָּשִׁים, — נִגַּשׁ פלוני אֶל, לְ, כמו נָגַשׁ:  ואחר נִגַּשׁ יוסף ורחל וישתחוו (בראש' לג ז).  וגם הכהנים הַנִּגָּשִׁים אל יי' יתקדשו (שמות יט כב).  ומשה נִגַּשׁ אל הערפל אשר שם האלהים (שם כ יח).  ואחרי כן נִגְּשׁוּ כל בני ישראל (שם לד לב).  והיה כקרבכם אל המלחמה וְנִגַּשׁ הכהן ודבר אל העם (דבר' כ ב).  וְנִגְּשׁוּ הכהנים בני לוי (שם כא ה).  וְנִגְּשָׁה יבמתו אליו לעיני הזקנים (שם כה ט).  מדוע נִגַּשְׁתֶּם אל העיר להלחם (ש"ב יא כ).  והנה נביא אחד נִגַּשׁ אל אחאב מלך ישראל ויאמר (מ"א כ יג).  והקרבתיו וְנִגַּשׁ אלי (ירמ' ל כא).  וככלות אלה נִגְּשׁוּ אלי השרים לאמר (עזר' ט א). — ונִגַּשׁ למלחמה:  ויהי שמואל מעלה העולה ופלשתים נִגְּשׁוּ למלחמה בישראל (ש"א ז י). —   ובמליצה:  נִגַּשׁ בפיו:  כי נִגַּשׁ6 העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני (ישע' כט יג). —  נִגַּשׁ בפלוני, בא מיד אחריו:  הנה ימים באים נאם יי' וְנִגַּשׁ חורש בקוצר ודרך ענבים במשך הזרע (עמו' ט יג).

—  הִפע', הִגִּישׁ, הִגִּישׁוּ, הִגַּשְׁתֶּם, מַגִּישׁ, מַגִּשִׁים, מַגִּישִׁים, מַגִּישֵׁי, הַגִּשָׁה, הַגִּישָׁה, הַגִּישׁוּ, תַּגִּישׁ, יַגֵּשׁ, יַגֶּשׁ, וַיַּגֶּשׁ, וַתַּגֵּשׁ, תַּגִּישׁוּ, תַּגִּישׁוּן, יַגִּישׁוּ, וַיַּגִּשׁוּ, הִגִּישׁוֹ, הִגִּישָׁהּ, —  הִגִּישׁ אותו לפלוני, עד פלוני, הִקְרִיבוֹ, עשה, גרם שיגש, שיקרב:  ויאמר (יצחק ליעקב) הַגִּשָׁה לי (מה שצדת) ואכלה מציד בני וכו' וַיַּגֶּשׁ-לו ויאכל (בראש' כז כה).  וַיַּגֵּשׁ אתם (יוסף את בניו) אליו (שם מח י).  וְהִגִּישׁוֹ אדניו (את העבד) אל האלהים וְהִגִּישׁוֹ אל הדלת או אל המזוזה (שמות כא ו).  וישכימו ממחרת ויעלו עלת וַיַּגִּשׁוּ שלמים (שם לב ו).  והקריבה (את המנחה) אל הכהן וְהִגִּישָׁהּ אל המזבח (ויקר' ב ח).  וַיַּגֵּשׁ את פר החטאת (שם ח יד).  ויעש גדי עזים וכו' ויוצא אליו אל תחת האלה וַיַּגַּשׁ (שפט' ו יט).  ויאמר שאול הַגִּשׁוּ אלי העלה והשלמים (ש"א יג ט).  ויאמר שאול לאחיה הַגִּישָׁה ארון האלהים (שם יד יח).  הַגִּישׁוּ אלי איש שורו וכו' וַיַּגִּשׁוּ כל העם איש שורו בידו (שם לד).  ויאמר שמואל הַגִּישׁוּ אלי את אגג מלך עמלק (שם יה לב). ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך הַגִּישָׁה נא לי האפוד וַיַּגֵּשׁ אביתר את האפוד אל דוד (שם ל ז).  ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה וַתַּגֵּשׁ אליו לאכל (ש"ב יג י-יא).  ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הִגִּישׁוּ לדוד ולעם אשר אתו לאכול (שם יז כט).  מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מַגִּשִׁים מנחה (מ"א ה א).  הם מַגִּישִׁים אליה (את הכלים) והיא מיצקת ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הַגִּישָׁה אלי עוד כלי (מ"ב ד ה-ו).  הזבחים ומנחה הִגַּשְׁתֶּם לי במדבר (עמו' ה כה).  המנדים ליום רע וַתַּגִּישׁוּן7 שבת חמס (שם ו יג).  לא תַגִּישׁ ותקדים בעדינו8 הרעה (שם ט י).  קרבו ריבכם יאמר יי' הַגִּישׁוּ עצמותיכם יאמר מלך יעקב יַגִּישׁוּ ויגידו לנו את אשר תקרינה (ישע' מא כא-כב).  הגידו וְהַגִּישׁוּ אף יועצו יחדו (שם מה כא).  מַגִּישִׁים על מזבחי לחם מגאל וכו' וכי תַּגִּשׁוּן עור לזבח אין רע וכי תַגִּישׁוּ פסח וחלה אין רע (מלא' א ז-ח).  וּמַגִּישׁ מנחה ליי' צבאות (שם ב יב).  והיו ליי' מַגִּישֵׁי מנחה בצדקה (שם ג ג). —  והִגִּישׁ לפניו:  ותקח קמח ותלש ותפהו מצות וַתַּגֵּשׁ לפני שאול ולפני עבדיו ויאכלו (ש"א כח כד-כה).  וַיַּגִּישׁוּ את שעירי החטאת לפני המלך והקהל (דהי"ב כט כג).

— הָפע', הֻגַּשׁ, הֻגָּשׁוּ, מֻגָּשׁ, — הֻגַּשׁ הדבר, שהגישו אותו:  ידיך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הֻגָּשׁוּ (ש"ב ג לד).  ובכל מקום מקטר מֻגָּשׁ לשמי (מלא' א יא).

—  הִתפ', הִתְנַגֵּשׁ, הִתְנַגְּשׁוּ, —  הִתְנַגְּשׁוּ יחד, נקרבו זה אל זה:  הקבצו ובאו הִתְנַגְּשׁוּ יחדו פליטי הגוים (ישע' מה כ).