ש"נ,סמי' נִדְבַת, מ"ר נְדָבוֹת, סמי' נִדְבוֹת, בכנ' נִדְבֹתָיךָ, נִדְבֹתֵיכֶם, נִדְבֹתֵיהֶם, נִדְבוֹתָם, — א) נָדַב אָדָם נְדָבָה, הדבר שנתן מרצונו הטוב חנם וכו', freiwillige Gabe; don; donation: כל איש ואשה אשר נדב לבם אתם להביא לכל המלאכה אשר צוה יי' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נְדָבָה ליי' (שמות לה כט). ויקחו מלפני משה את כל התרומה אשר הביאו בני ישראל למלאכת עבדת הקדש לעשת אתה והם הביאו אליו עוד נְדָבָה בבקר בבקר (שם לו ג). ועשית חג שבעות ליי' אלהיך מסת נִדְבַת ידך אשר תתן כאשר יברכך יי' אלהיך (דבר' יו י). וכל הנשאר מכל המקמות אשר הוא גר שם ינשאוהו אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הַנְּדָבָה לבית האלהים אשר בירושלם (עזר' א ד). והכסף והזהב נְדָבָה ליי' אלהי אבתיכם (שם ח כח). וקורא בן ימנה הלוי השוער למזרחה על נִדְבוֹת האלהים לתת תרומת יי' וקדשי הקדשים (דהי"ב לא יד). — ב) בפרט קרבן להמזבח שאדם מתנדב מרצון עצמו, לא מפני החובה המוטלת עליו עפ"י התורה: ואם נדר או נְדָבָה זבח קרבנו (ויקר' ז יו). ואיש כי יקריב זבח שלמים ליי' לפלא נדר או לִנְדָבָה בבקר או בצאן (שם כב כא). ושור ושה שרוע וקלוט נְדָבָה תעשה אתו ולנדר לא ירצה (שם כג). אלה מועדי יי' אשר תקראו אתם מקראי קדש להקריב אשה ליי' עלה ומנחה זבח ונסכים דבר יום ביומו מלבד שבתת יי' ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נִדְבֹתֵיכֶם אשר תתנו ליי' (שם כג לז-לח). לכל נדריהם ולכל נִדְבוֹתָם אשר יקריבו ליי' לעלה (שם כב יח). ועשית כאשר נדרת ליי' אלהיך נְדָבָה אשר דברת בפיך (דבר' כג כד). והבאתם שמה עלתיכם וזבחיכם וכו' ונדריכם וְנִדְבֹתֵיכֶם ובכרת בקרכם וצאנכם (שם יב ו). לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וכו' וכל נדריך אשר תדר וְנִדְבֹתֶיךָ ותרומת ידך (שם יז). והביאו לבקר זבחיכם לשלשת ימים מעשרתיכם וקטר מחמץ תודה וקראו נְדָבוֹת השמיעו (עמו' ד ד-ה). וכי יעשה הנשיא נְדָבָה עולה או שלמים נְדָבָה ליי' (יחזק' מו יב). ואחרי כן עלת תמיד וכו' ולכל מתנדב נְדָבָה ליי' (עזר' ג ה). ושריו לִנְדָבָה לעם לכהנים וללוים הרימו (דהי"ב לה ח). — נִדְבוֹת פיו: נִדְבוֹת פי רצה נא יי' (תהל' קיט קח). — גֶּשֶׁם נְדָבוֹת, בשפע, בחבה: גשם נְדָבוֹת תניף אלהים (תהל' סח י). — ובמשנה: מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים וכו' התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה (תענ' ג ח). — ואמר המשורר: ירוו ארצכם עבי שחקים כמו לבי אשר ירוה מצוקיו, ואל נא תשאלו גשמי נדבות לעב כי שעלי יצחק מריקיו (רשב"ג, כאין נשאו). — ג) כמו תה"פ, אהב את פלוני נְדָבָה, אהבו בכל נפשו: ארפא משובתם אהבם נְדָבָה כי שב אפי ממנו (הוש' יד ה). — בִּנְדָבָה עשה, ברצון, באהבה: בִּנְדָבָה אזבחה לך אודה שמך יי' כי טוב (תהל' נד ח). — ומ"ר בטעם זה, נְדָבָוֹת, בנדבה: עמך נְדָבֹת ביום חילך (שם קי ג). — ובתו"מ, במשמ' קרבן נְדָבָה: איזהו נדר האומר הרי עלי עולה ואיזו היא נדבה האומר הרי זו עולה מה בין נדרים לנדבות וכו' ונדבות מתו או נגנבו אין חייבים באחריותן (קנים א א). — ובסהמ"א במשמ' נְדִיבוּת: השואל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר לו השאילני דבר פלוני בטובתך כלומר אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילין אלא כפי טובת לבך ונדבותיך שאינך מקפיד על הזמן אם ארך (רמב"ם, שאל' ופקד' א ח). — ואמר המליץ: אמת בבני זמן מדות חמודות ועל כלן מעֻלה הנדבה, וכל מדה ואם תהיה חמודה הלא מהנדבה היא גנובה (ר"י חריזי, תחכמ' יט). אמת כי הנדבה היא גבירה, לכל מידה וזולתה צעירה (שם מב). בזאת תדעו כי אין בכל המדות כמו הנדבה, וכל חפצים לא ישוו בה (שם). וזאת המשפחה היא נכתרת מימי האבות, בכל מדות טובות, ביחס נעלה עד לב השמים, ונדבת לב כים גדול ורחב ידים (שם מו). — ומצוי בסהמ"א במשמ' סכום כסף שאדם נותן ברצונו הטוב חנם לדבר מהדברים: נהגו ברוב מקומות לעשות לב"ד קופה שפוסקין מזון ב"ד ופרנסתן וכו' וגם אם יש שם נדבות או הקדשות סתם לוקחים מהם (טור חו"מ ט, בשם ר"י ברצלוני). והלך בכל גלילי ארץ ישראל ובעכו ובכל שאר גלילות להוליך נדבה גדולה למדרש הגדול (אלה סימני, הוצ' ד"ר גרינהוט, בסוף ספ' מסע' ר' בנימין). יהא גבאי מיוחד למען היות בידו למשמרת כל כסף הנדבה המובא מכ"א אשר נשאו לבו ונדבה רוחו (פנק' ק"ק במברג, סי' א, שנת תמ).