פ"ע, נְהַמְתֶּם, יִנְהֹם, נֹהֵם, — נָהַם הארי, השמיע קול נהַם: ארי נֹהֵם ודב שוקק מושל רשע על עם דל (משלי כח טו). — ובהשאלה לקול זעם של אדם: שאגה לו (להאויב) כלביא ושאג ככפירים וְיִנְהֹם ויאחז טרף (ישע' ה כט). — ולקול הים בזעפו, ובהשאלה לאדם בזעפו: וְיִנְהֹם עליו ביום ההוא כנהמת ים (שם ל). — ובהרחבה לקול זעקה של צער: לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם וּנְהַמְתֶּם איש אל אחיו (יחזק' כד כג). וְנָהַמְתָּ1 באחריתך בכלות בשרך ושארך (משלי ה יא). — ובתו"מ: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר (ברכ' לב.). ובשעה שיגיע כתר כל חיילי מעלה מזדעזעים וחיות דוממות ונוהמות כארי (פסיק' רבתי כ). השליך דמות אריה והיה נוהם אותו המקום (מדר' שה"ש א יא, הוצא' גרינהוט). — ואמר הפיטן: ושאו זכות אבות והתהלכו לנגהם, וקראו מול ערבות בקול כים ינהם, לגבור בקרבות לא נם ולא נדהם (ר"י הלוי, משתחוים להדרת קדש). בחדש העשירי זאב ערבות של עמי נוהם, בעשור לחדש טרף טֹרף כל היוצא מהם (סליח' י' בטבת, וארץ שפל רומי). — ולקול הפיל: שור גועה אריה שואג וכו' חמור מבריס פיל נוהם ראם מצלצל (כסא שלמה, ביהמ"ד ילינק ה).

 — פִע', *נִהֵם, מְנַהֵם, מְנַהֶמֶת, — כמו קל, ובהרחבה לקול היונה: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות (ר' יוסי, ברכ' ג.).