פ"ע, יִנְהַק, יִנְהָקוּ, — נָהַק הַפֶּרֶא, השמיע קול זעקה המיוחד לו, בפרט כשהוא רעב: הֲיִנְהַק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו (איוב ו ה). — ובהשאלה, לבני אדם רעבים: בין שיחים יִנְהָקוּ תחת חרול יספחו (שם ל ז). — ובתו"מ: שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין (ירוש' סוף יומ'). וכי מנין היתה לאה יודעת שבא יעקב אלא נהק החמור ושמעה קולו ויצאת לקראתו (מד"ר בראש' צט). חמור נוהק והוא (שלמה) יודע מה נוהק (ר' יצחק, שם שה"ש א), שם קהל' א. — ואמר המליץ: ואלך לראות את חמורי ואבא אל האבוס ואמצא אותו מבלי תבן ומספא, ולא יכול להגות על טרפו, וכמעט מצאהו מחנק, כי העבד הבליעל חסם את פיו לבל ינהק (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' יא).