יָנוב, יְנוּבוּן, עבר נָב, נַבְתִי1, — א. פ"ע, נָב פלוני, היה רענן וחזק כצמח רענן: צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה שתולים בבית יי' בחצרות אלהינו יפריחו עוד יְנוּבוּן בשיבה דשנים ורעננים יהיו תהל' צב יג-יה. — והון, רכוש, גדל והצליח: אל תבטחו בעשק ובגזל אל תהבלו חיל כי יָנוּב אל תשיתו לב שם סב יא. — ב) פ"י, נָב פיו דברים, הוציא מפיו, דִבֵּר: פי צדיק יָנוּב חכמה ולשון תהפכות תכרת משלי י יא. — ואמר המשורר בענין הון ועשר: אדם, לא תחמד לזנב דוברי שקר זנוב, בקנאתך לחיל עשיר כי ינוב לא תגנב ר"י הלוי, וירד איש אלהים. ויביאני לארמון, בחיק היופי אמון, וממחצב הנעם גזור וחצוב, ומסלעיו דבש וחלב יזוב, ובתוכו בתים מלאים כל טוב וחיל ינוב ר"י חריזי, תחכמ' ג. — ובענין דבּוּר: דבריך בעת תנוב תנובות וכל שיחך כמו גשם נדבות ר"ש הנגיד, סוף מכתב תנת' לר"ח. ופנים זועפים לבשו עליצות ועליזים מתי יגון וששים, ושפתי עלגים צחות ינובון לקומם בניני גיל ההרוסים רמב"ע, הריח מר. צרור מקיר חמודי מעלתו וכפים הוד תהלתו ינובון הוא, תרשיש א קיד. — ובמשמ' צמיחת הפֵרות: פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות רש"י דבר' לב יג. 

— פועֵ', נוֹבֵב, פ"י, יְנוֹבֵב, עבר נוֹבַבְתִי2, — נוֹבֵב את היֶלֶד וכדומ', עשה שיהי חזק ובריא ויפה3, gedeihen lassen faie prospérer; make thrive: כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים ותירוש יְנוֹבֵב4 בתלות זכר' ט יז. — °ובמשמ' דִבּוּר: נובבים בגישת חותמות תשעה, מספר שתות וחותמיהן תשעה ר"א קליר תאלת זו יוצ' א ר"ה. אשר זכרך אנובב וארשת שפת פה בעד ימים תיפה אזהר' לפסח, נגדה מצוירה ומנֻקדה, כ"י בריט"מ. אתה נורא והכל נוראותיך ישיח, אתה חסין והכל חסן עזך ינובב, לכן לך נאה להתפאר ר' בחיי, בקשה, יי' שפתי תפתח. אנובב בפה ולשון, הלל ביום ראשון, להעריץ לאל אחרון וראשון יוצ' א' סכות, אנובב. — °נוֹבֵב אִשָּׁה פִּתָּה אותה, העיר בה החשק: אני אנובב הבתולות, ואתנם ביד החושקים כעדר הרחלות עמנ', מחבר' כה. ובתולות נובבתי, וביד החושקים אותם הסגרתי שם.

— הִפע', *הֵנִיב, — עי' *נִיב.

— הִתפו', °הִתְנוֹבֵב, — הִתְנוֹבְבָה האדמה, התחילה להצמיח: טוללה (האדמה) עד דור עשירי מתנובבת בטל, טפשו דריה וגאו באד טל ר"א קליר, תפ' טל, אאגרה.