נֹגֵשׂ, ש"ז,  מ"ר נוֹגְשִׂים, נֹגְשִׂים, — מי שממֻנה לִנְגֹּשׂ, להכריח לעשות עבודה וכדומ': וְהַנֹּגְשִׂים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו (שמות ה יג). ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נֹגְשֵׂי פרעה (שם יד). ויצאו נֹגְשֵׂי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן (שם י). ויאמר יי' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נֹגְשָׂיו כי ידעתי את מכאביו (שם ג ז). עמי נֹגְשָׂיו מעולל ונשים משלו בו (ישע' ג יב). והיו שבים לשביהם ורדו בְּנֹגְשֵׂיהֶם (שם יד ב). ולא יעבר עליהם עוד נֹגֵשׂ כי עתה ראיתי בעיני (זכר' ט ח). ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוֹגֵשׂ יחדו (שם י ד). ושמתי פקדתך שלום וְנֹגְשַׂיִךְ צדקה (ישע' ס יז). יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נוֹגֵשׂ (איוב ג יח). ישחק להמון קריה תשאות נוֹגֵשׂ לא ישמע (שם לט ז). ועמד על כנו מעביר נוֹגֵשׂ הדר מלכות ובימים אחדים ישבר ולא באפים ולא במלחמה (דני' יא כ). — ובמדר': נוגשים היו מן המצריים ושוטרים מישראל נוגש ממונה על עשרה שוטרים שוטר ממונה על י' מישראל והיו הנוגשים הולכים לבתי השוטרים בהשכמה להוציאן למלאכתן בקריאת הגבר פעם אחת הלך נוגש מצרי אצל שוטר ישראל ונתן עיניו באשתו שהיתה יפת תואר בלי מום עמד לשעת קריאת הגבר והוציאהו מביתו וחזר המצרי ובא על אשתו וכו' כיון שידע הנוגש שהרגיש בו החזירו לעבודת הפרך והיה מכה אותו ומבקש להרגו (מד"ר שמות א). נוגש ממונה על ק' בני אדם (שם ויקר' לב). שבן בנו של דן נשא אשה משבטו, ושמה שלומית בת דברי ובאותו הלילה באו עליה נוגשי פרעה והרגו לבעלה והרתה (פדר"א מח). — ומצוי בסהמ"א: שבת הנוגש ושבתה מגישתו (מנח' בן סרוק, ערך דהב). ישן מתי תקיץ מחשק נשפך, הלא תדע כי נוגשים מאד אצים להדפך (ר"י הלוי, ישן מתי תקיץ). חתם על הרי בתר נקמת דיני, חבל נוגשי ודן דיני (יוצ' אחרון פסח, אתה הארת).