לנק' נוּגָה, מ"ר נוּגִים, נוּגוֹת,  עי' יגה. — ואמר הפיטן: רכה וענוגה, בשושנים סוגה, ועתה היא נוגה, מסורה ביד קמים (ר' יוסף, אזכרה מצוק, סליח' י טבת). היהודים האמללים, אשר מאהבתך חולים, מתאבליך ונוגיך, החוננים את עפריך (ר"י הלוי, ירושלם למוגיך).