*, פ"ע, נָם, נַמְתִּי, נוּמֵיתִי, נוּמִית, נוּמִינוּ, — צמצום מן נָאַם, במשמ' דִבֵּר: מעשה באחד שבא אלי מן הדרום וראיתיו יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו תלתלים נמתי1 לו בני מה ראית לשחת שער זה נאה נם1 לי רועה הייתי בעירי ובאתי למלאות מן הנהר מים ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש להעבירני מן העולם נמתי ליצרי רשע לא היה לך להתגאות וכו' הרי עלי לגלחך לשמים הימכתי את ראשי ונשקתיו על ראשו נמתי לו בני כמותך ירבון עושה רצון המקום בישראל (שמעון הצדיק, תוספת' נזיר' ד א).  א"ר יהושע נמיתי2 לכם עצמות בית שמאי (שם אהל' ה יב).  אמר ר' עקיבא סח לי שמעון בן לוגא אני ותינוק אחד מבני בניהם (של בית אבטינס) היינו מלקטין עשבים בשדה ראיתיו ששוחק ובוכה נמתי3 לו על מה בכיתה וכו' ומה ראיתה אמר לי מעלה עשן כנגדי נמתי4 לו הראני (שם יוה"כ ב ז).  אמר ר' עקיבא כשהייתי בא בים ראיתי ספינה שטבעה בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שהיה בתוכה וכשבאתי למדינת קפוטקיא ראיתיו שיושב לפני ושואל הלכה נומתי5 לו בני היאך עליתה מן הים וכו' (שם יבמ' יד ה).  אמר ר' עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאני נחמיה איש בית דלי ואמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר' יהודה בן בבא ונמתי6 לו כן הדברים (יבמ' יו ז).  אמר ר' יוחנן בן נורי נמתי לו לר' אליעזר אם הצילו אוהלין מיד אוהלין באוהל המת שכן חולקין וכו' (תוספת' כלי' ב"ק ו ג).  אמר ר' אלעזר כשהלכתי לארדסקוס מצאתי את ר' מאיר ואת יהודה בן פתירוש שהן יושבין ודנין בהלכה וכו' שתק יהודה בן פתירוש נמתי לו ר' מאיר אל תבוז לי בקי היה לך ביהושע בן ממל נם לי הן ובעל מלאכות היה נמתי לו בלשון הזה אמר לי משם ר' יהושע (שם אהיל' ד יד).  אמר ר' יוסי מצאתי זקן אחד מנציבין נומתי7 לו בקיא היה לך בר' יהודה בן בתירה אמר לי הן ועל שולחני היה תדיר נומתי8 לו ראיתו שחלץ מימיך (שם יבמ' יב יא).  אמר ר' יוסי נמתי לו לר' יוחנן בן נורי תמיה אני אם קבל הימך ר' אליעזר תשובה (שם כלי' ב"ק ו ד).  אמר ר' יוסי נומינו לשליח אף אנו מקובלין  שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו לה (גיט' ו ז).  מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והביאוהו בפונדק ובחזרתם אמרו לפונדקית איה חבירנו נומית9 להם מת וקברתיו (יבמ' טז ז).  (כתוב) ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו ואפילו בשבת דברי ר' יאשיה אמר לו ר' נתן ועדיין לא שמענו נם10 לו ר' יאשיה הרי הוא אומר צו את בני ישראל וכו' (מכי' בא, מס' דפסח' ה).  למואל שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות (נשים וכו') ולא לחטוא (מדר' קהל' א). — והשתמשו בו גם בסהמ"א: שרים נפילים אמרת ולא כתוב כן, כי בימי משה בחברון נפילים נאמר כן, ונמתה השם להכעיסם נתירא מהן, אכן ובלל שפתם וינפצם משכן (רסע"ג, תשו' על חיוי הבלכי, הוצ' דוידסון 32).  ונמתה על האחים כי העשיר הגדול והרבהו (שם, פסקה 65).  כבר שאלני עליה תלמיד מבני ספרד היש לה טעם וכו' ונמתי לו כי זאת קבלה היא ביד החכמים (ר"נ גאון, ברכ' נו:). — ואמר הפיטן: נם לממרס הגש דם פר נטל ונכנס לבין הבדים (יוסי בן יוסי, סדר עבודה, אתה כוננת).  נחלתנו כנוטשה ביד לוחם, נם לא אחוס ולא ארחם (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה אשפתו).  למה ברחוק תעמוד בדברם עזות, נמת הנשמה אושיב פרזות (שם).  בעשותו ככה מאסתיו לשנאתו, ונמתי לצורי לא אחפוץ קרבתו (שמעון בר יצחק, שעשוע, יוצ' ב שבוע').  חי הודה לאשר אמרו, זכו קדושים ומשם נתאשרו, כנם הטיבו את אשר דברו (שמעון בר' אבון, שבוית מרום, יוצ' ב שבוע').  טוב נמת לאדירים, ישקלו כסף כפורים (זולת לשבת שקל', אתה אהבת).  ונאצו למול ציר אשר בחרת, ונם מי יי' אשר אמרת (יוצ' ב פסח, בעשר מכות).  הבאים אחריהם זעמו באף ובחימה, הדורים שבחו לשמו ונמו יי' איש מלחמה (יוצ' אחרון פסח, אתה הארת).  זה אלי נם לאבי חוזה, והראהו כמטבע אש במחזה, ונם הכל יתנו כזה (יוצ' לשבת שקל', אל מתנשא).  זמם אפתה השביעי קטנם, זהב אעשירך אליו נם, זמנתיך לי למשנה קונם (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, שבת א חנכ'). — ואמר המשורר: ושחרתי בעת ערב ידיד נם תהתל בי ואם תענה שקרים, עניתיהו וחי יפיך ערבים לרוב אורך חשבתים כבקרים (משה דרעי, דיואן קלז, לקו"ק צד).