ת"ז, לנק' נוֹרָאָה, מ"ר נוֹרָאִים, נוֹרָאוֹת, בכנ' נוֹרְאֹתֶיךָ, — שהכל יראים ממנו, שהוא מפיל מוֹרָא על הכל, furchtbar; redoutable; dredful: וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יי' כי נוֹרָא הוא (שמות לד י). — ומקום, ארץ: ונלך את כל המדבר הגדול וְהַנּוֹרָא ההוא אשר ראיתם (דבר' א יט). המוליכך במדבר הגדל וְהַנּוֹרָא נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים (שם ח טו). כסופות בנגב לחלוף ממדבר בא מארץ נוֹרָאָה (ישע' כא א). — ואלהים: האל הגדל הגבר וְהַנּוֹרָא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד (דבר' י יז). איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נוֹרָא מאד (שפט' יג ו). אתה נוֹרָא אתה ומי יעמד לפניך (תהל' עו ח). — ועם: לכו מלאכים קלים אל גוי ממשך ומורט אל עם נוֹרָא מן הוא והלאה (ישע' יח ב). כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו איֹם וְנוֹרָא הוא (חבק' א ו-ז). — ויום: כי גדול יום יי' וְנוֹרָא מאד ומי יכילנו (יוא' ב יא). — וקֶרַח: ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הַנּוֹרָא נטוי על ראשיהם מלמעלה (יחזק' א כב), וכיוצא בזה. — ונוֹרָאוֹת, כמו שֵׁם, במשמ' דברים נוראים, מעשים נוראים: הוא תהלתך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדלת ואת הַנֹּורָאֹת האלה אשר ראו עיניך (דבר' י כא). בעשותך נוֹרָאוֹת לא נקוה ירדת מפניך הרים נזלו (ישע' סד ב). ותורך נוֹרָאוֹת ימינך (תהל' מה ה). שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים נפלאות בארץ חם נוֹרָאוֹת על ים סוף (שם קו כא-כב). הדר כבוד הודך ודברי נפלאתיך אשיחה ועזוז נוֹרְאֹתֶיךָ יאמרו וגדולתיך אספרנה (שם קמה ה-ו). — ובדבור העברי בא"י, בפרט הילדים, גם במשמ' מאֹד: הרבה נוֹרָא, טוב נוֹרָא1.