נוּשׁ

1, פ"ע, אָנוּשָׁה, — נָשׁ האדם, נהיה חולה, חלש מאד: חרפה שברה לבי וָאָנוּשָׁה2 ואקוה לנוד ואין ולמנחמים ולא מצאתי (תהל' סט כא).



1 עי' הערה לקמן.

2 כך בנסחה המסורה, והוא לפי הנקוד המסור עתיד מב"ע מן נוש, וקבע ריב"ג שרש מיוחד נוש במשמ' אנשׁ, וז"ל: נוש למ יד'כרה חרפה שברה לבי ואנושה עלי זנה ואקומה (משתלחק, דף 92). — ובעבר': נוש לא הזכיר אותו (ר"י חיוג) חרפה שברה לבי ואנושה והוא על משקל ואקומה. ורש"י ראה במלה זו הפעל אנש, אמר וז"ל: ואם תאמר היאך האלף זו משמשת שורש ומשמשת שימוש המיסב הדבור אל המדבר כן דרך תיבה שתחילתה אלף כגון ואהב את יעקב אני אהבי אהב הרי הוא כמו ואאהב וכן אסף אסף כמו אאסף. ע"כ. וכך גם רד"ק: האלף הכתובה אלף המדבר ואלף השרש נגרעה וקמצות האלף מורה עליה ומשפטו וָאֶאֱנוֹשָׁה. ע"כ. וכך גם רב החדשים. וקצתם מגיהים הגהות מתחלפות.

חיפוש במילון: