*, ש"ז, מ"ר נוֹשְׂאִים, — א) מי שנֹשֵׂא דָּבָר, נוֹשֵׂא אָדָם, כנוי לחמור, גמל וכדומ': וכתבו לו (הזקנים שתרגמו את התורה לתלמי המלך) אלהים ברא בראשית וכו' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא1 אדם (מגי' ט.). — ואמר רסע"ג: כאשר יאמר משל ההגריאים היענים לא מן הדאים ולא מן הנושאים ((תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי, סי' 40). — ב) °בהגיון ומחקר, נוֹשֵׂא המשפט, Subjekt; sujet; subject: כי הכמות והאיכות מקרים לא יעמדו בעצמם ואי אפשר להם מאין נושא וקראו הפילוסופים הנושא הזה היולי (ר"י א"ת, כוזרי ה ב).  כי הנכבדים העליונים שאינם גוף גם הם שנים נושא ונשוא רק האחד לבדו הוא נושא ואינו נשוא (ראב"ע, ספר השם ד. אשר יקראהו מדקדק הערב התחלה הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון הנושא ואשר יקראהו המדקדק ספור ההתחלה הוא אשר יקראהו בעל מלאכת ההגיון הנשוא וכו' דמיון זה אמרנו ראובן העברי אשר היה עומד בבית שמעון הרג בנו לבן הארמי (מלות הגיון א).  והכללים שני מינים מין יודע מכל נושא אשר ינשא עליהם נשיאות טבעי עצמותו ומהותו וכו' ומין יודיע מנושאים עצמיהם מה הם ומנושאים אחרים דברים יוצאים ממהותם (כל מלאכ' הגיון, מאמר במאמרות).  כי בהתהוות הצורה ישתנה הנושא מטבע היצירה אכן בחלול המקרה עוד הנושא מטבעו לא יצא (מנחם גיצני, מכת' לקהל' קהיר, לקו"ק נספח' 50).  כל מה שהוא מקרה הוא נמצא בדבר לא כחלק ממנו בענין שאם נסתלק לא יזיק זה לנושא (ראב"ד, אמונה רמה א ו).  שכל גזרה מורכבת משני גבולים נושא ונשוא וכו' והתולדה ג"כ תהא מורכבת משני גבולים נושא ונשוא והנושא בתולדה יהיה גבול קטן (ר"א הקראי, ע"ח יב). וזה שאם המציאות מקרה יתחייב בהכרח שיהיה לו נושא ויהיה למציאות מציאות ואם יש למציאות שני מציאות הנה יתחייב ג"כ לו נושא לפי שהוא ג"כ מקרה (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 19).  כל נושא יכולים לדבר בבחינת כל נשוא שבו בפני עצמו (רמח"ל, חוקר ומקובל 8). —  ומליצה קבועה, שני הפכים בנושא אחד: שנודע לכל אדם שהכל גדול מן החלק וכו' ושלא יתקבצו שני הפכים בנושא אחד בעת אחת (ר"י א"ת, רוח חן ג). וב' הפכים לא יתקבצו בנושא אחד ברגע אחד שכל אחד מהם נגדיי לחברו והחזק ישנה החלש לדמות עצמו (תרג' פי' יצירה לאבו סהל בן תמים ו).  שאין חסרון אצלנו קהל המיחדים לאל אחד היותו בלתי מקבץ בין שני ההפכים בנושא אחד (ר"ש א"ת, מו"נ א עה). — ובדקדוק: ואין ספק כי בהשתנות המלות ישתנו הענינים כי הם הנושאים והמה הנשואים (הקד' ר"י א"ת לספ' הרקמה).  והנה חכמי המבטא הקימו שם העצם תחת העצם כאלו הוא עומד בעצמו והוא נושא המקרים בדרך קצרה כמו ראובן חכם והטעם שהוא איש שיש בו חכמה (ראב"ע, ספ' השם א).  מהו שם המקרה תיבה מורה בהסכמה על כל דבר שתדומה הויתו והפסדו מבלתי שתדומה הויית נושאו או הפסדו כמו חכמה (רמב"ח, מרפא לשון).  השמות המסופקים הם אשר יורו בתיבה אחת ענינים רבים נבדלים מתיחסים אל התחלה אחת או אל פועל אחד או תכלית אחד או אל נושא אחד וכו' ונאמר כי לכל המקרים שם נמצא מקרי אחד להם כי לכלם מונח נושא אחד והוא העצם הנמצא ראשונה (ר"א בלמשי, מקנ"א, שער בחלוקת השמות)). — ובלשון המחקר, נוֹשֵׂא המאמר, נוֹשֵׂא הדרוש וכדומ', עצם הדבר שעליו מדֻבר בהענין, Thema; sujet; thesis: אמנם נושא העיון הזה הנה מבואר שהוא פילוסופיא מעשית (ראב"ד, אמונה רמה א א).  אם אפשר להשיב בזה כפי מאמר האומר עצמו כי היא התשובה האמיתית והנוצחת בכיוצא באלה הנושאים (פרופייט מפורפיניאנו, אגר' לרב חסדאי).  כי מעלת הדרוש יהיה מפני מעלת הנושא אשר בו הדרישה והנה אין בכאן נושא יותר נכבד מהנושא אשר בו הדרישה (רלב"ג, הקד' מלחמ' ה').  ויוליאו קיסר שהיה מסדר ומקד' לשבעה סופרים שבע אגדות מנושאים שונים בפעם אחת (ר"א מודינא, לב האריה א א).  הששה (שמות) האלה הנזכרים פה המה הנושאים אשר עליהם שר את ששת השירים  הכוללים את ספרו שב"צ אשר חברו בשנת מותו (אד"ם הכהן, הער' כב לשירו מיכל דמעה). — ג) °כנוי לצורה מצורות המזלות: י"א (הצורה י"א) נושא ראש השעיר או השד וכו' י"ג נושא החיה הנושכת (ראב"ח הנשיא, חשבון המהלכ', כ"י בריט"מ).  י"א הנושא ראש השטן (ר"ד גנז, נחמ' ונעים שה).