1, פ"י, וַיָּזֶד2, — נָזַד עדשים וכדומ', בִּשֵּׁל אותם והתקין מהם נָזִיד: וַיָּזֶד3 יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה (בראש' כה כט-ל).
1 עי' הערה להשרש נזד.
2 עי' הערה לקמן.
3 אמר ריב"ג וז"ל: וע'יר בעיד אנ יכונ ויזד יעקב מנ לע'ה נזיד פאד'א כאנ ד'לכ כד'לכ וכאנ אלנון פי נזיד אצלא מת'לה פי נזיר באלרא' פאלקיאש פי ויזד אנ יכונ אצלה אלתשדיד פי אלזאי עלי זנה ויפל יי' אלהים תרדמה ותבט אשתו מאחריו לאנדע'אמ אלנון פח'פפ עלי ע'יר קיאש ועוצ'וא מנה באלשאכנ אללינ אלד'י בינ אליא ואלזאי, ע"כ, — ובעבר': ואיננו רחוק שיהיה ויזד יעקב מלשון נזיד וכאשר יהיה כן ותהיה הנון בנזיד שרשית כמו שהיא בנזיר תהיה ההקשה בויזד שעקרו הוא בדגש בהזין כמו ויַפֵּל, ותַבֵּט, להבלע הנון והוקל שלא לפי ההקש והחליפוהו בנח הרפה שבין היוד והזין. ע"כ. וכך גם רד"ק: ובא במלת ויזד הנח תמורת הדגש כי היה ראוי להיות וַיִּזַּד בדגש עין הפעל. ע"כ. אך החדשים החליטו כי שרש המלה הוא זיד, והנון בנזיד הוא נון המשקל. — וכבר ת"א ויזד ובשיל.