ש"ז, בכנ' נִזְמָהּ, מ"ר נְזָמִים, סמי' נִזְמֵי, — כעין טבעת זהב וכדומה לקשוט להאף ולהאזנים לאנשים ונשים, Nasenring; anneau passé par le nez; nose-ring: ויקח האיש נֶזֶם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם (בראש' כד כב). ואשם הַנֶּזֶם על אפה והצמידים על ידיה (שם מז). ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הַנְּזָמִים אשר באזניהם (שם לה ד). ויאמר אליהם אהרן פרקו נִזְמֵי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביא אלי ויתפרקו כל העם את נִזְמֵי הזהב אשר באזניהם (שמות לב ב-ג). הביאו חח וָנֶזֶם וטבעת וכומז (שם לה כב). ויאמר אלהם גדעון אשאלה מכם שאלה ותנו לי איש נֶזֶם שללו כי נִזְמֵי זהב להם כי ישמעאלים הם (שפט' ח כד). ותעד נִזְמָהּ וחליתה ותלך אחרי מאהביה (הוש' ב יה). ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים וכו' הטבעות וְנִזְמֵי האף (ישע' ג יח-כא). ואתן נֶזֶם על אפך ועגילים על אזניך (יחזק' יו יב). נֶזֶם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם (משלי יא כב). נֶזֶם זהב וחלי כתם מוכיח חכם על אזן שמעת (שם כה יב). ויתנו לו איש קשיטה אחת ואיש נֶזֶם זהב אחד (איוב מב יא). — ובתו"מ: השירים הנזמים והקטלאות והטבעת (תוספת' כלי' ב"מ א יג). ולא (תצא האשה בשבת) בקטלה ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם (שבת ו א). ואין עושין תכשיטים לעבודת אלילים קוטלאות ונזמים וטבעות (ע"ז א ח). כל תכשיטי נשים טמאים עיר של זהב קטליות נזמים וטבעות וכו' ונזמי האף (כלים יא ח). עשה לי שירים נזמים וטבעות ואקדש אני לך (קדוש' מח.). למלך שבקש לישא אשה ובאו ואמרו לו עניה היא אין לה בעולם אלא שני נזמים בלבד (ר' לוי, מד"ר שמות טו). — ואמר המשורר: ומכל לץ ובער אחשוך את תבונתי ועוצם דברותי, לבל על אף חזיר אתן נזמי ועל כלב עדיי מחלפותי (משה דרעי, דיואן א קיג, לקו"ק צב).