*, פ"ע, — נזף בפלוני, גער בו: משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס עמו לפלטרין שלו נכנס פתח ראשון ושתקו לו בשני ושתקו לו בשלישי ונזפו בו אמרו לו דייך עד כאן (מכי' בשלח, עמלק ב). כשעשה ראובן אותו מעשה הלך אשר וסיפר לאחיו ונזפו בו ואמרו לו כך אחינו אתה מדבר באחינו הגדול (ספרי דבר' שנה). לפי שבא ראובן ועירער אמר דיי שקדמני יהודה למסעות אקריב אני לתולדות נזף בו משה ואמר לו מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות (שם במד' נב). שתי נזיפות נזפה אלו אביה ב"ו נזף (בה) עד שתהא מוכלמת ז' (ימים) וכו' (ר' אחי בר' יאשיה, שם קו). משל למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה (ר"י בר' סימון, מד"ר בראש' יב). מעשה באשה אחת שבאת אצל ר' אליעזר להתגייר אמרה לו רבי קרבני אמר לה פרטי את מעשיך אמרה בני הקט מבני הגדול נזף בה הלכה אצל ר' יהושע וקבלה (שם קהל', כל הדברים יגעים). לתנוקת בת מלכים שקלקלה בבית אביה ונזפה ויצאת והיתה מלקטת בשבלים והשחירה (מד"ז שה"ש יג, הוצ' בובר). לאחד שהיה מוכר שפחה באיטלס ועבר אחד וראה אותה ואמר שלי היא א"ל נזוף בה אם נשמעת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך (ר"ש בן חלפתא, פסיק' דר"כ, עשר תעשר יא). — ובסהמ"א: א"ר ישמעאל קצף עלי רבן שמעון בן גמליאל אמר לי כמעט רגע נזף בנו זהפטירא"י המליל אותנו כסובין (פרקי היכלות כא, ביהמ"ד ילינק ג). אם נבוא לנזוף בו יוכל לומר אגוסטאין אני בתוכה ופירושו אנגריא (תשו' הגא', הרכבי, סי' שם). כל שלשת ימים היה יונה נזוף לפני המקום ולא היה יכול להתפלל מרוב ענוה והיה מתביש על שנזפו המקום (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ג). הסגירה השם ונזפה שבעת ימים להראות לכל פחיתות דיבור לשון הרע (ר"י בר אנטולי, מלמ' התלמיד', שלח). שפעם אחת היה בכפר וראה יהודי מושך ברסן הסוס ואחורי הסוס חמור קשור בחבל במרדעת הסוס וקרא וגער ונזף ביהודי עד שהתיר חבל החמור מעל הסוס (ר"א אזקרי, ספר חרדים מא.). — ואמר הפיטן: מועד כתקח לשפוט מישרים, נזוף במסטין מללמד קטגורים (סליח' מוס' יוה"כ, אך במתח). — ופָעוּל נָזוּף, נְזוּפִים וכו', נָזוּף לפלוני, שפלוני כעוס עליו: עברו אלו (התעניות) ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובשאלת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום (תענ' א ז). שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה (ריב"ל, מד"ר שמות מא). — נָזוּף, שהכל נֹזפים בו: אמר הקב"ה מי גרם לי להטיב לעכו"ם אלא ישראל שכל זמן שעכו"ם שרויין בטוב הם דחופים ונזופים ומטולטלים (אדר"נ כ). — ובסהמ"א: כך היה דרכן של דור המבול (לקחת שתי נשים) אחת לפריה ורביה ואחת לשתמיש זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקושטת ככלה ומאכילה מעדנים וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה (רש"י בראש' ד יט). — ואמר הפיטן: המוני קדושי ורוזני, טרופים נזופים בפני, פדותם יחיש לעיני (ר' דוד ב' ישי, אקדמה בתודה, מחז' ויטרי סי' תעט). נצח ישראל תושיע מנוגשים, נזופים דחופים בשרי מסים (סליח' שחר' יוה"כ, ה' אלהי הצבאות).

— הִפע', *הִנְזִיף, — כמו נָזַף: שעינו רעה כנגד גבאי צדקה ולעניים או לשבויים להברות אבלים ולקבור מתים והוא מנזיף בהם ומקללם ואומר להם אין להם מלאכה לעשות ועמול ולאכול (מד"ז שה"ש יז, הוצ' בובר).