*1 , שזו"נ, סמי' נְחִיל, מ"ר נְחִילִים, — נְחִיל של דְּבוֹרִים, קבץ כל הוְלָדוֹת שנולדו מבריכה אחת, ובכלל עדת דבורים חדשות, Schwarm; essaim; swarm: נאמנת אשה וקטן לומר מיכן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו (ר"י בן ברוקא, תוספת' כתוב' ג ג, משנ' ב"ק י ב). מאימתי אדם זוכה בנחיל של דבורים משנכנס לקרפיפו הרי זה שירד נחילו לתוך גינתו של חבירו ואין בעל הגינה מניחו ליכנס שלא לשבור את ירקו הרי זה יורד על כורחו ומציל נחילו ואם היזיק משלם מה שהיזיק ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר תנאי בית דין הוא שיהא זה קוצץ את סוכו ומציל נחילו שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ (שם ב"ק י כז). עושין פרנסה לנחיל של דבורים בשביל שלא יברח (שם יו"ט ג ד). ונחיל2 של דבורים שברח מחזירין אותו למקומו (שם מו"ק א ו). וכן נחיל של דבורים (שברח מכוורת חבירו ובא לרשותו) אם נתיאש הבעלים הרי אלו שלו (ב"ק י ב). הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה פירות כוורת נוטל שלשה נחילין ומסרס (ב"ב ה ג). נוטל ג' נחילין בזה אחר זה מכאן ואילך נוטל אחת ומניח אחת (גמ' שם פ.). נחיל של דבורים פורסין עליה סדין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים (ר' הושעיה, ירוש' ביצ' ה א). — ובסהמ"א: כי כשיולדו דבורים קטנים וכו' תדחק הכוארת מהן ויבריחו (הגדולים את) הקטנים מתוך הכוארת וכו' וילכו הקטנים וישבו מנגד חוץ והן הנקראין נחיל (תשו' הגא', כ"י גני', הוצ' גינצב' 123). נוטל ג' נחילין בסירוס שלוקח המוכר נחיל ראשון והלוקח השני והמוכר שלישי וכו' (רגמ"ה, ב"ב פ.). נחילין אלו הבריכות של דבורים (שם). שכן דרך הכוורת בתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכוורת נחיל של דבורים ילדות שילדו האמהות ויושבין על ענף האילן ומביאין כוורת חדש ומכניסן לתוכו וכן לסוף ט' או י' ימים יוצא נחיל של דבורים אחר ומביא כוורת אחרת ריקנית ומכניסן לתוכו וכן השלישי (רשב"ם, שם). הדבורים אינן ברשותו של אדם כמו תרנגולים ואווזים ואעפי"כ יש בהן קניין מדבריהם והגוזל נחיל דבורים או שמנעו מבעליו אם בא לרשותו הרי זה גזל מדבריהם לפיכך מי שיצא נחיל של דבורים מרשותו ושכן ברשות חבירו יש לבעל הנחיל להלך בתוך שדה חבירו עד שיטול את נחילו (רמב"ם, גזלה ואבדה ו יד). — ואמר המליץ במשמ' דבורים סתם: וליל ששי כמו קורא רדפנום וכאשר תעשינה הנחילים, והפלנו גביריהם ומלכם ושריהם ועבדיהם חללים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). — *ונְחִיל של דגים: ראה תינוק מבעבע בנהר ונתכוון להעלותו ולהעלות נחיל של דגים עמו (רב הונא, ירוש' שבת סוף יג). — °ובהרחבה, גם ולָדות של הצפרדעים: צפרדע אחת היתה והיו מכין אותה והיא מתזת נחילים נחילים (רש"י שמות ח ב). — והשתמש בו הפיטן במשמ' נַחֲלָה: שמרו להנחילו, לעם נחילו, מן בהשחילו, השמיעו התחילו (רשב"י הבבלי, אל נשא, יוצ' שבת בראש').
1 בערב' נחל نحل שם כללי להדבורים, ונחיל نحيل בלשון ההמונית, ממש כמו בערב' לעדת הולָדות החדשים.
2 כך בכ"י וינה ובנדפס. ובכ"י א"פ נחול.