נְחֻשָׁה, ש"נ, — כמו נְחֹשֶׁת: ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כַּנְּחֻשָׁה (ויקר' כו יט). מלמד ידי למלחמה ונחת קשת נְחוּשָׁה זרעתי (ש"ב כב לה). קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסתיך אשים נְחוּשָׁה והדקות עמים רבים (מיכ' ד יג). דלתות נְחוּשָׁה אשבר ובריחי ברזל אגדע (ישע' מה ב). מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נְחוּשָׁה (שם מח ד). עי' מצח. יכרח מנשק ברזל תחלפהו קשת נְחוּשָׁה (איוב כ כד). ברזל מעפר יקח ואבן יצוק נְחוּשָׁה (שם כח ב). עצמיו אפיקי נְחֻשָׁה1 גרמיו כמטיל ברזל (שם מ יח). יחשב לתבן ברזל לעץ רקבון נְחוּשָׁה (שם מא יט). — ואמר המשורר: הידע והזמן כח לבבי ונחש כי לבבי כנחושה, אשר הסיר והתז כל נטישה ולא נטש לבד יגון נטישה (רשב"ג, הצפור או דרור).