ש"ז, היחיד מן נְחִירַיִם: המליך אות פ' וקשר לו כתר וצר בו נוגה בעולם ויום ה' בשנה ונחיר ימין בנפש המליך אות ר וקשר לו כתר וצר בו כוכב בעולם ויום ששי בשנה ונחיר שמאל בנפש (ספ' יצירה ד ט-י). ואם היתה העריפה ההיא בנחיר הימני יקיז ביד הימנית (מ' אלדבי, ש"א ד א). — ואמר המשורר: למדו תורה מאין מחיר מעל סיני מעל ארון, מפי יוסף מפי בחיר זרע משה ואהרן, נפת כל פה מֹר כל נחיר ולכל צוארון סהרון (ר"י הלוי, דורשי תורה). ויצא מעם המלך סר וזעף, ודם כבדו מנחירו רועף (ר"י בן זבארה, שעשוע' ב). — ובהרחבה, לזימי הדג: וראש לה כאני שיט במדה עלי פנים מנשאים ברמה, ועינים כמעינים ונחיר כמו כבשן ולה רקה כחומה (ר"ש הנגיד, הלכושל ולנופל). — *ובהשאלה, לחֹר קטן: הנחירין1 שבמקוה מטבילין בהן ובלבד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד (תוספת' מקוא' ה א).
1 כך הנוסחה גם בספרי הדפוס וגם בכ"י, הוצ' צוק"מ. והגיה הגר"א החורין.