ש"נ, סמי' נַחֲלַת, בכנ' נַחֲלָתִי, נַחֲלָתֵנוּ, נַחֲלָתְךָ, נַחֲלָתֶךְ, נַחֲלַתְכֶם, נַחֲלָתוֹ, נַחֲלָתָם, מ"ר נְחָלוֹת, נְחָלֹת, — מה שהאבות מנחילים לבניהם בחייהם או במותם אחריהם, בפרט שדות, בתים, Landbesitz (von den Eltern stammend), Erbe; don (des parents aux enfants), domaine,  héritage; inheritance, property, possession: ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו על שם אחיהם יקראו בְּנַחֲלָתָם (בראש' מח ו). ואם אין אחים לאביו ונתתם את נַחֲלָתוֹ לשארו הקרב אליו ממשפחתו (במד' כז יא). ויתן להם (משה לבנות צלפחד) אל פי יי' נַחֲלָה בתוך אחי אביהן (יהוש' יז ד). כי בנות מנשה נחלו נַחֲלָה בתוך בניו (שם ו). ויאמר נבות אל אחאב חלילה לי מיי' מתתי את נַחֲלַת אבתי לך (מ"א כא ג). וחמדו שדות וגזלו ובתים ונשאו ועשקו גבר וביתו ואיש וְנַחֲלָתוֹ (מיכ' ב ב). כי יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו נַחֲלָתוֹ היא לבניו תהיה אחזתם היא בְּנַחֲלָה וכי יתן מתנה מִנַּחֲלָתוֹ לאחד מעבדיו והיתה לו עד שנת הדרור ושבת לנשיא (יחזק' מו יו-יז). — הֶעֱבִיר נַחֲלַת פלוני לפלוני, נְתָנָהּ לפלוני: כן בנות צלפחד דברת נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם וְהַעֲבַרְתָּ את נַחֲלַת אביהן להן (במד' כז ז). איש כי ימות ובן אין לו וְהַעֲבַרְתֶּם את נַחֲלָתוֹ לבתו (שם ח). — והארץ הנתונה לעם מהעמים: כי ברך יברכך יי' בארץ אשר יי' אלהיך נתן לך נַחֲלָה לרשתה (דבר' טו ד). כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הַנַּחֲלָה אשר יי' אלהי נתן לך (שם יב ט). לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בְּנַחֲלָתְךָ אשר תנחל בארץ אשר יי' אלהיך נתן לך לרשתה (שם יט יד). ואחז בפילגשי ואנתחה ואשלחה בכל שדה נַחֲלַת ישראל כי עשו זמה ונבלה בישראל (שפט' כ ו). ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם את הדרך הטובה אשר ילכו בה ונתתה מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לְנַחֲלָה (מ"א ח לו). כה אמר יי' על כל שכני הרעים הנגעים בַּנַּחֲלָה אשר הנחלתי את עמי את ישראל (ירמ' יב יד). כשמחתך לְנַחֲלַת בית ישראל על אשר שממה כן אעשה לך שממה תהיה הר שעיר וכל אדום כלה (יחזק' לה טז). — וחלק הארץ הנתון לחלק אחד מהעם, לשֵׁבֶט אחד וכיוצא בזה: לאלה תחלק הארץ בְּנַחֲלָה במספר שמות לרב תרבה נַחֲלָתוֹ ולמעט תמעיט נַחֲלָתוֹ (במד' כו נג-נד). כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נַחֲלָתָם שני המטות וחצי המטה לקחו נַחֲלָתָם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה (שם לד יד-יה). לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נַחֲלָתוֹ כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נַחֲלָתֵנוּ אלינו מעבר הירדן מזרחה (שם לב יח-יט). צו את בני ישראל ונתנו ללוים מִנַּחֲלַת אחזתם ערים לשבת (שם לה ב). זאת נַחֲלַת בני ראובן למשפחותם הערים וחצריהן (יהוש' יג כג). כי נתן משה נַחֲלַת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן (שם יד ג). ויהי גבול בני אפרים למשפחתם ויהי גבול נַחֲלָתָם מזרחה עטרות אדר עד בית חורן עליון (שם יו ה). וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נַחֲלָה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב (שם יז יד). הבו לכם שלשה אנשים לשבט ואשלחם ויקמו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נַחֲלָתָם ויבאו אלי (שם יח ד). אלה הַנְּחָלֹת אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל בגורל (שם יט נא). בימים ההם אין מלך בישראל ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נַחֲלָה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בְּנַחֲלָה (שפט' יח א). — הִפִּיל ארץ בְּנַחֲלָה, חלקה בגורל ונתנה לנחלה להעם: אנכי אורישכם מפני בני ישראל רק הַפִּלֶהָ לישראל בְּנַחֲלָה כאשר צויתיך (יהוש' יג ו). — איש לְנַחֲלָתוֹ, כל אחד למקומו: וישלח יהושע את העם איש לְנַחֲלָתוֹ (יהוש' כד כח). וילכו בני ישראל איש לְנַחֲלָתוֹ לרשת את הארץ (שפט' ב ו). והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לְנַחֲלָתוֹ ואיש לארצו (ירמ' יב טו). — ודבור רגיל, חלק וְנַחֲלָה בבית פלוני, בפלוני: ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק וְנַחֲלָה בבית אבינו (בראש' לא יד), אין לנו שם כלום. ועי' חֵלֶק. — ובתו"מ: אחד הבן ואחד הבת בנחלה (ב"ב ח ד). סדר נחלות כך הוא וכו' כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין (שם ב). יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן וכו' ויש שאינו בכור לא לנחלה ולא לכהן (בכור' ח א). משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם שכל נחלות שבעולם חיין יורשים מתים וכאן מתים יורשין חיין (ר' יונתן, ב"ב קיז.). על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם (מדר' תהל' ה א). — ואמר המשורר: כגר תושב אני על גב אדמה ואולם כי בבטנה נחלתי, נעורי עד הלום עשו לנפשם ומתי גם אני אעשה לביתי (ר"י הלוי, אדני נגדך). הה לפירוד הנחילני נחלת יגון ומגנה, דוד ידעתיו מלפנים חק אהבים לא ישנה (ראב"ע, בעלי ריבי).