— קל אינו נָהוּג.

—  נִפע', נִחַם, נִחָם, נִחַמְתִּי, נִחָמְתִּי, נִחַמְתֶּם, הִנָּחֵם, אֶנָּחֵם, יִנָּחֵם , וַיִּנָּחֵם, יִנָּחֲמוּ, — א) נִחַם פלוני כי עשה הדבר, נתחרט על מה שעשה, היה לו צער על זה למה עשה, Reue empfinden; se repentir; to regret, repent: וַיִּנָּחֶם יי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אך לבו ויאמר יי' אמחה את האדם וכו' ועד עוף השמים כי נִחַמְתִּי כי עשיתם (בראש' ו ו-ז). ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן יִנָּחֵם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה (שמות יג יז). שוב מחרון אפך וְהִנָּחֵם על הרעה לעמך וכו' וַיִּנָּחֶם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם לב יב-יד).  ויהי דבר יי' אל שמואל לאמר נִחַמְתִּי כי המלכתי את שאול למלך כי שב מאחרי (ש"א יה י-יא).  וגם נצח ישראל לא ישקר ולא יִנָּחֵם כי לא אדם הוא לְהִנָּחֵם (שם כט).  ויי' נִחָם כי המליך את שאול על ישראל (שם לה).  וַיִּנָּחֶם יי' אל הרעה ויאמר למלאך המשחית בעם עתה הרף ידך (ש"ב כד יו).  ואמר אדני יי' חדל נא וכו' נִחַם יי' על זאת גם היא לא תהיה (עמו' ז ה-ו).  ושובו אל יי' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וְנִחָם על הרעה מי יודע ישוב וְנִחָם והשאיר אחריו ברכה (יוא' ב יג-יד).  על זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי דברתי זמתי ולא נִחַמְתִּי ולא אשוב ממנה (ירמ' ד כח).  אין איש נִחָם על רעתו לאמר מה עשיתי (שם ח ו).  רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ושב הגוי ההוא מדעתו אשר דברתי עליו וְנִחַמְתִּי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטע ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי וְנִחַמְתִּי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו (שם יח ז-י).  והיה האיש ההוא כערים אשר הפך יי' ולא נִחָם (שם כ יו).  אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה וְנִחַמְתִּי אל הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם (שם כו ג).  כי אחרי שובי נִחַמְתִּי ואחרי הודעי ספקתי על ירך בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי (שם לא יט).  ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נִחַמְתִּי אל הרעה אשר עשיתי לכם (שם מב י).  כאשר זממתי להרע לכם בהקציף אבתיכם אתי אמר יי' צבאות ולא נִחָמְתִּי (זכר' ח יד).  מי יודע ישוב וְנִחַם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וַיִּנָּחֶם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה (יונ' ג ט-י).  ויזכר להם בריתו וַיִּנָּחֵם כרב חסדו (תהל' קו מה).  נשבע יי' ולא יִנָּחֵם אתה כהן לעולם (שם קי ד). — ב) נִחָם, סתם, ונִחַם לפלוני, שב מִכַּעֲסוֹ עליו וחָמַל עליו: והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי יִנָּחֵם יי' מנאקתם מפני לחציהם ודחקיהם (שפט' ב יח).  והעם נִחָם לבנימן כי עשה יי' פרץ בשבטי ישראל (שם כא יה).  את נטשת אתי נאם יי' אחור תלכי ואט את ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הִנָּחֵם (ירמ' יה ו).  אני יי' דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אֶנָּחֵם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך (יחזק' כד יד).  שובה יי' עד מתי וְהִנָּחֵם על עבדיך (תהל' צ יג). — ג) נִחַם אחרי מת וכדומ', ונִחַם סתם, ונִחַם על, קִבֵּל תנחומים, נחה קצת דעתו, עזב קצת אבלו עליו: ויבאה יצחק (את רבקה) האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וַיִּנָּחֵם יצחק אחרי אמו (בראש' כד סז).  ותמת בת שוע אשת יהודה וַיִּנָחֶם יהודה ויעל על גזזי צאנו (שם לח יב).  ותכל (נפש) דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נִחַם על אמנון כי מת (ש"ב יג לט).  קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה לְהִנָּחֵם על בניה כי איננו (ירמ' לא יה).  וראיתם את דרכם ואת עלילותם ונחמתּם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם (יחזק' יד כב).  אותם יראה פרעה וְנִחַם על כל המונה חללי חרב (שם לב לא). — ובכלל על צער: גם להם שפכת נסך העלית מנחה העל אלה אֶנָּחֵם (ישע' נז ו).  לילה נגרה ולא תפוג מאנה הִנָּחֵם נפשי (תהל' עז ג).  לשמע אזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס וְנִחַמְתִּי על עפר ואפר (איוב מב ו). — ובהשאלה במליצה: מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורדי אתו שאלה את יורדי בור  וַיִּנָּחֲמוּ בארץ תחתית כל עצי עדן (יחזק' לא יו). — ד) כמו נקם: לכן נאם האדון יי' צבאות אביר ישראל הוי אֶנָּחֵם מצרי ואנקמה מאויבי (ישע' א כד).

— פִע', נִחַם, פ"י, נִחֲמוּ, מְנַחֵם, מְנַחֲמִים, מְנַחֲמֵי, מְנַחֶמְכֶם, נִחַמְתָּנִי, נִחַמְתִּים, נַחֵם, נַחֲמֵנִי, נַחֲמֵךְ, נַחֲמוֹ, נַחֲמוּ, אֲנַחֲמֵךְ, אֲנַחֶמְכֶם, תְּנַחֲמֵנִי, יְנַחֵם, יְנַחֲמֵנוּ, תְּנַחֲמֶנּוּ, תְּנַחֲמוּנִי, יְנַחֲמוּ, יְנַחֵמוּן, יְנַחֲמֻנִי, — נִחַם את פלוני מִדָּבָר, או על צרה מהצרות, הביא לו תנחומים, הניח את דעתו והחליש את צערו, trösten; consoler; to comfort: זה יְנַחֲמֵנוּ1 ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יי' (בראש' ה כט).  אמצא חן בעיניך אדני כי נִחַמְתָּנִי וכי דברת על לב שפחתך (רות ב יג). אודך יי' כי אנפת בי ישב אפך וּתְנַחֲמֵנִי (ישע' יב א).  על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לְנַחֲמֵנִי על שד בת עמי (שם כב ד).  והפכתי אבלם לששון וְנִחַמְתִּים ושמחתים מיגונם (ירמ' לא יג).  בכו תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מְנַחֵם מכל אהביה (איכה א ב).  כי רחק ממני מְנַחֵם משיב נפשי (שם יו).  מה אשוה לך וָאֲנַחֲמֵךְ בתולת בת ציון (שם ב יג).  נַחֲמוּ נַחֲמוּ עמי יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה (ישע' מ א-ב).  רנו שמים וגילי ארץ יפצחו הרים רנה כי נִחַם יי' עמו (שם מט יג).  אנכי אנכי הוא מְנַחֶמְכֶם (שם נא יב).  שתים הנה קראתיך מי ינוד לך וכו' מי אֲנַחֲמֵךְ2 (שם יט).  לקרא שנת רצון ליי' ויום נקם לאלהינו לְנַחֵם כל אבלים (שם סא ב).  כאיש אשר אמו תְּנַחֲמֶנּוּ כן אנכי אֲנַחֶמְכֶם (שם סו יג).  שדדה נינוה מי ינוד לה מאין אבקש מְנַחֲמִים לך (נחו' ג ז).  וְנִחַם יי' עוד את ציון ובחר עוד בירושלם (זכר' א יז).  וחלמות השוא ידברו הבל יְנַחֵמוּן (שם י ב).  חרפה שברה לבי ואנושה ואקוה לנוד ואין וְלַמְנַחֲמִים ולא מצאתי (תהל' סט כא).  תרב גדלתי ותסב תְּנַחֲמֵנִי (שם עא כא).  כי אתה יי' עזרתני וְנִחַמְתָּנִי (שם פו יז).  יהי נא חסדך לְנַחֲמֵנִי כאמרתך לעבדך (שם קיט עו).  ויבאו איש ממקמו וכו' לנוד לו (לאיוב) וֹלְנַחֲמוֹ (איוב ב יא).  ואיך תְּנַחֲמוּנִי הבל (שם כא לד). וינדו לו וַיְנַחֲמוּ אתו על כל הרעה אשר הביא יי' עליו (שם מב יא).  והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם (קהל' ד א). — מנחמי עמל: שמעתי כאלה רבות מנחמי עמל כלכם (שם יו ב). — ובמליצה, נִחַם חרבות הארץ, הקים ההריסות: כי נחם יי' ציון נִחַם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יי' (ישע' נא ג). — ודבר לא בע"ח:  גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמסי שבטך ומשענתך המה יְנַחֲמֻנִי תהל' כג ד.  כי אמרתי תְּנַחֲמֵנִי ערשי ישא בשיחי משכבי וחתתני בחלמות איוב ז יג-יד. —  ובפרט נִחַם את פלוני על מֵת:  ויקמו כל בניו וכל בנתיו (של יעקב שהיה מתאבל על יוסף בנו) לְנַחֲמוֹ בראש' לז לה.  וַיְנַחֵם אותם (יוסף את אחיו אחרי מות יעקב) וידבר על לבם שם נ כא.  ויהי אחרי כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו וכו' וישלח דוד לְנַחֲמוֹ ביד עבדיו אל אביו וכו' ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדניהם המכבד דוד את אביך בעיניך כי שלח לך מְנַחֲמִים ש"ב י א-ג.  וַיְנַחֵם דוד את בת שבע אשתו (שמת הילד בנה) שם יב כד. — ובתו"מ:  כשמת בנו של רבן יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו וכו' נכנס (ר"א בן ערך) וישב לפניו ואמר לו אמשול לך משל למה"ד לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון וכו' א"ל רב"י אלעזר בני נחמתני כדרך שבני אדם מנחמין אדר"נ יד.  מעשה בר' אלעזר שנתפס ע לדברי מינות והעלו אותו לבמה לדון וכו' וכשנפטר מן הבמה היה מצטער שנתפס על דברי מינות נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל תוספת' חול' ב כד.  מעשה ומתה שפחתו של רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו כיון שראה אותם עלה לעלייה וכו' ברכ' יו:.  שוב פעם היו (ר"ג ור' יהושע וראב"ע ור"ע) עולים לירושלם הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדשי הקדשים התחיל הם בוכים ור"ע מצחק אמרו לו עקיבא לעולם אתה מתמיה שאתה מצחק ואנו בוכים אמר להם וכו' שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף עתידים דברי זכריה להתקיים ובלשון הזה אמרו לו עקיבא עקיבא1 נחמתנו ספרי דבר' מג.  כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל שאני אבל השוכן בבית הזה ינחמך מדות ב ב.  אל תרצה את חבירך בשעת כעסו ואל נתחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו רשב"א, אבות ד יח.  ואין אומרין ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים מו"ק ג ז.  וכשהוא (הכהן הגדול) מנחם אחרים דרך כל העם עוברין זה אחר זה והממונה ממצעו בינו לבין העם סנה' ב א.   בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת ר' חנינא, שבת יב:.  תנחומים של הבל ניחמו רבן גמליאל לאותו האיש הוא, כתוב' י:.  הקב"ה ניחם אבלים וכו' אף אתה נחם אבלים רב חמא בר"ח, סוטה יד..  מת שאין לו מנחמין הולכין עשרה בני אדם ויושבין במקומו רב יהודה, שבת קנב..  אבל כיון שניענע ראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו ר' יוחנן, מו"ק כז:.  אבלים לשמאל המנחמין הן עומדים שם יט..  בעל נחמות ינחם אתכם ברוך מנחם אבלים יהודה בר נחמני, כתוב' ח:.  אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו ב"ב טז:.  לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים ר' חנן, סנה' ע..  כשמת לו (לאדם) בן אומרין לו המנחמין יחיה בנך האחר הנשאר לך מד"ר אסת', ובכל מדינה.  אמר הקב"ה לנביאים לכו ונחמו את ירושלם הלך הושע לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני לנחמך פסיק' דר"כ, נחמו.  אמר להם הקב"ה (לנביאים אני ואתם נלך וננחמנה הוי נחמו נחמו עמי נחמוה עמי נחמוה עליונים נחמוה תחתונים כו' נחמוה על עשרת השבטים נחמוה על שבט יהודה ובנימין שם.  נחמוני נחמוני עמי שם.  משל לאדם שמתה לו אשתו ונכנסו חביריו לנחמו אם על אשתו מנחמים לו ואינו מתנחם אומרים לו וכי אשתך יפה מאשת פלוני שמתה וקבל עליה תנחומים פסיק' רבתי ל.  אמר הקב"ה לאברהם לך ונחם את ירושלם שמא מקבלת תנחומים ממך שם.

—  פֻע', נֻחַם, נֻחָמָה, תְּנֻחָמוּ, —  נֻחַם פלוני, שנִחֲמוּהוּ על צרתו וכדומ':  עניה סערה לא נֻחָמָה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים ישע' נד יא.  כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלם תְּנֻחָמוּ שם סו יג. —  ובתלמ':  מעשה ומתו בניו של ר"ע נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול בשעת פטירתן עמד ר"ע על ספסל גדול ואמר  אחינו בית ישראל שמעו אפילו שני בניו חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם וכו' לכו לבתיכם לשלום מו"ק כא:.

—  הִתפ', הִתְנַחֵם, הִנֶּחָמְתִּי, אֶתְנֶחָם, יִתְנֶחָם, —  א)  הִתְנַחֵם פלוני על מת וכדומ', קבל תנחומים, נחה קצת דעתו ואינו מתאבל כ"כ:  ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן לְהִתְנַחֵם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאולה בראש' לז לה.  זכרתי משפטיך מעולם יי' וָאֶתְנֶחָם תהל' קיט נב. —  ב)  הִתְנַחֵם לפלוני לעשות לו דבר, על הרעה שעשה לו פלוני נחם עצמו במחשבה להרע לפלוני:  וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מִתְנַחֵם לך להרגך בראש' כז מא-מב.  כי ידין יי' עמו ועל עבדיו יִתְנֶחָם דבר' לב לו. —  וסתם, התנחם, הִנֶּחָם, כמו"כ:  וכלה אפי והנחותי חמתי בם וְהִנֶּחָמְתִּי יחזק' ה יג. —  ג)   הִתְנַחֵם פלוני, כמו נפע' א' נִחַם, נִתְחָרֵט:  לא איש אל ויכזב ובן אדם וְיִתְנֶחָם במד' כג יט. —  ובתו"מ:  מלך ישראל אין עומד בשורה להתנחם ואין עומד בשורה לנחם אחרים תוספת' סנה' ד ב.  וכשהוא (כה"ג) מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך משנ' שם ב א.  אבל ג' ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל מכאן ואילך הולך ואינו יושב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמין מו"ק כא:.  אם על אשתו מנחמים לו ואינו מתנחם אומרים לו וכי אשתך יפה מאשת פלוני שמתה וקבל עליה תנחומים פסיק' רבתי ל.  ובלשון הזה אמרו לו עקיבא נחמתנו תתנחם ברגלי מבשר מד"ר איכ', על הר ציון.  מתנחמים על המתים ואין מתנחמים על החיים ר' יוסי, שם בראש' פד.  מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה שאילו בראתי אותו מלמעלה כשם שהמריד בי את התחתונים כך היה ממריד בי את העליונים ר' נחמיה, שם כז.  למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה וכו' הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואוחר לשם נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך והיתה בוכה ומתאנחת וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוצאת כתובתה וקוראת וכו' ומיד היתה מתנחמת ר' יוחנן, שם איכ', זכר עניי. —  ואמר הפיטן:  יחלנו תנחומיך ובזאת נתנחם, כי רחום אתה ועל הרעה תנחם ר"י הלוי, אבל אשמים אנחנו. —  *ובמשמ' חרטה וחמלה:  לא בן עמרם הוא שעושה לאל שיתנחם ירוש' תענ' א א.  בהרף עין אני גוזר על האדם שימות והוא עושה תשובה ואני מתנחם עליו מד"ר שמות מה.