1, ש"ז, נָחַל, מ"ז נַחֲלַיִם, מ"ר נְחָלִים, סמי' נַחֲלֵי, בכנ' נְחָלֶיהָ, — א) מים נֹזלים ושטפים באפיק בפרט בימי הגשמים ופֹסקים עפ"י רב בימי הקיץ, Bach; ruisseau; brook: ויקחם ויעברם את הַנָּחַל (בראש' לב כד). כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים וּבַנְּחָלִים אתם תאכלו (ויקר' יא ט). כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נָחַל (שם כג מ). ארץ נַחֲלֵי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר (דבר' ח ז). ועלה הגבול דברה וכו' אשר נכח למעלה אדמים אשר מנגב לַנָּחַל (יהוש' יה ז). וגבול מנשה מצפון לַנַּחַל ויהי תצאתיו הימה (שם יז ט). והיה מֵהַנַּחַל תשתה (מ"א יז ד). ויהי מקץ ימים וייבש הַנָּחַל כי לא היה גשם בארץ (שם ז). לך בארץ אל כל מעיני המים ואל כל הַנְּחָלִים אולי נמצא חציר (שם יח ה). כה אמר יי' עשה הַנַּחַל הזה גבים גבים כי כה אמר יי' לא תראו רוח ולא תראו גשם וְהַנַּחַל ההוא ימלא מים (מ"ב ג יו-יז). והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נְחָלִים והדריך בנעלים (ישע' יא יה). ורוחו כְנַחַל שוטף עד צואר יחצה (שם ל כח). ונהפכו נְחָלֶיהָ לזפת (שם לד ט). כי נבקעו במדבר מים וּנְחָלִים בערבה (שם לה ו). אוליכם אל נַחֲלֵי מים בדרך ישר (ירמ' לא ט). הנה מים עלים מצפון והיו לְנַחַל שוטף וישטפו ארץ ומלואה (שם מז ב). הורידי כַנַּחַל דמעה יומם ולילה (איכ' ב יח). וימד אלף נַחַל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נַחַל אשר לא יעבר וכו' ויולכני וישבני שפת הַנָּחַל בשובני והנה אל שפת הַנַּחַל עץ רב מאד (יחזק' מז ה-ז). ועל הַנַּחַל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל (שם יב). והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נַחֲלַיִם יחיה (שם ט). אתה בקעת מעין וָנָחַל אתה הובשת נהרות איתן (תהל' עד יה). הן הכה צור ויזובו מים וּנְחָלִים ישטפו (שם עח כ). מִנַּחַל בדרך ישתה (שם קי ז). מים עמקים דברי פי איש נַחַל נבע מקור חכמה (משלי יח ד). אחי בגדו כמו נַחַל כאפיק נְחָלִים יעברו (איוב ו יה). פרץ נַחַל מעם גר (שם כח ד). כל הַנְּחָלִים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שֶׁהַנְּחָלִים  הלכים שם הם שבים ללכת (קהל' א ז). — נַחַל אֵיתָן, שאינו פֹּסֵק גם בימות הקיץ: ויגל כמים משפט וצדקה כְּנַחַל אֵיתָן (עמו' ה כד), ועי' אֵיתָן. — ובהשאלה, נַחֲלֵי שֶׁמֶן וכדומ', הרבה שמן שוטף כמו נַחַל: הירצה יי' באלפי אילים ברבבות נַחֲלֵי שמן (מיכ' ו ז). נַחֲלֵי דבש וחמאה (איוב כ יז). — נַחַל גָּפְרִית: נשמת יי' כְּנַחַל גפרית בערה בה (ישע' ל לג). — ונַחַל עֲדָנִים וכדומה: ירוין מדשן ביתך וְנַחַל  עדניך תשקם (תהל' לו ט). — נַחֲלֵי בְלִיַעַל: כי אפפני משברי מות נַחֲלֵי בליעל יבעתני (ש"ב כב ה), ועי' בְּלִיַעַל. — ושמות פרטיים: נַחַל אַרְנוֹן, נַחַל בְּשׂוֹר, נַחַל יַבּוֹק, נַחַל כְּרִית, נַחַל מִצְרַיִם, נַחַל קִדְרוֹן, נַחַל קִישׁוֹן, נַחַל הָעֲרָבָה. — ב) כל עמק צר שדרך בו שוטף נחל בימות הגשמים ויבש בימות הקיץ, Tal; vallée; valley: ויחפרו עבדי יצחק בַּנָּחַל וימצאו שם באר מים חיים (בראש' כו יט). משם נסעו ויחנו בְּנַחַל זרד (במד' כא יב). ואשד הַנְּחָלִים אשר נטה לשבת ער (שם יה). והעיר אשר בַּנַּחַל ועד הגלעד (דבר' ב לו). ויאהב אשה בְּנַחַל שרק (שפט' יו ד). ויבחר לו חמשה חלקי אבנים מן הַנַּחַל (ש"א יז מ). וסחבנו אתו עד הַנַּחַל עד אשר לא נמצא שם גם צרור (ש"ב יז יג). הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים בַּנְּחָלִים תחת סעיפי הסלעים בחלקי נַחַל חלקך הם הם גורלך (ישע' נז ה-ו). המשלח מעינים בַּנְּחָלִים בין הרים יהלכון (תהל' קד י). עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם יקרוה ערבי נַחַל ויאכלוה בני נשר (משלי ל יז). מתקו לו רגבי נָחַל ואחריו כל אדם ימשוך (איוב כא לג). ושית על עפר בצר ובצור נְחָלִים אופיר (שם כב כד). בערוץ נְחָלִים לשכן חרי עפר וכפים (שם ל ו). יסכהו צאלים צללו יסבוהו ערבי נָחַל (שם מ כב). — ג) אילן התמר2, Palmbaum; palmier; palm-tree: מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כִּנְחָלִים3 נטיו4 כגנת עלי נהר כאהלים נטע יי' כארזים עלי מים (במד' כד ה-ו). אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הַנָּחַל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים (שה"ש ו יא). — ובתו"מ: ואלו מפסיקים לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים (פאה ב א). ואלעזר בן ערך קרא לו (ריב"ז) נחל שוטף ומעיין המתגבר (אדר"נ יד). מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים וכו' כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף (רב הונא, יומ' עז:). וירא מרדכי והנה מעין מים אחד קטן עבר בין שני התנינים האלה ויפריד ביניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים והמעין נגר ויהי לנחל שוטף כשטף ים הגדול והולך ושוטף בכל הארץ (מד"ר אסת', ויגד לו). ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשות נחלים נחלים כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד נעשה כנחל נובע (שם שה"ש, כי טובים). — ואמר המשורר: שימי לדתך יום תפתח בו קשרה ותגיה אפליה, ותני לציון יום אשר בכיה יפרץ כמו פרצו נחליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). — ובהשאלה לדמעות: בזכרי כי שכחתי יום למשפט אקרא בעיני נחלי קדומים ומעי גחלי רתמים (רמב"ע, מפני פחד יי'). ואזיל מדמי עיני נחלים אשר לא יעבר חובל בציות, אדבר ואין מקשיב ומושיב לבד תנות יתנו תאניות (הוא, דיואן עו, כ"י בודלי'). לו האנוש יבין לאחריתו פרץ בכי עיניו כנחל גר, היום כאגמון הוא אבל מחר יעזוב מגורותיו אשר שם גר (ספ' הענק, מיוח' לר"י חריזי, אות ג). להדיח לחי מדם שפכתיו עלי פני במי עיני רחצתיו, ולולי חם יקוד לבי נפחתיו בנחל הבכי כמעט גרפתיו (ר"י בן זבארה, הקד' ספ' שעשוע', ראו ספר). — ונַחַל בִּין: לנחל בין אשר מלא גדותיו, וכוכב בין בני עש משכנותיו (ראב"ע, לנחל בין).