* 1, ש"ז, — נחשול שבים, רוח סערה שמקימה גלים גדולים, ועצם הגלים: כל שערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהם נס וכו' שהיה ניקנור מביאן מאלכסנדריא עמד עליהן נחשול שבים נטלו אחת מהן והטילוה לים ביקשו להטיל את השני ולא הניחן וכו' (תוספת' יוה"כ ב ד). ספינה שהיתה באה בים ועמד עליה נחשול והקילו ממשאה (שם ב"מ ז י)ד. ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטובעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס (ב"מ נט:). נטל (טיטוס) את הפרכת ועשאו כמין גרגותני והביא כל כלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך להשתבח בעירו וכו' עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר כמדומה אני שאלהיהם של אלו אין גבורתו אלא במים (גיט' נו:). מעשה בספינה אחת שפירשה בים הגדול אחזו נחשולה והיתה מיטרפת בים (פסיק' רבתי לב). — ובסהמ"א: וביום השבת עשירי לאייר שנת ארבעת אלפים ותשע מאות וחמשה ועשרים ליצירה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים (רמב"ם, בסוף פרושו לר"ה). — ואמר הפיטן: עון בעלי תשובה יכבוש ויעביר לפשול, פשעי זדונות עושה כחטא שגיאות לרשול, צרור וצפונה ומסית יבער ינער לנחשול (זול' לשבת תשובה, אדעה כי אין זולתך). — ובהשאלה, צרה גדולה, חרון אף: המס ימס הלב מרוב המכשול, הולך וסוער כי רב הנחשול, ומושיע ורב אין עוד למשול (רשב"י הבבלי, סליח' ג עי"ת, אמרנו נגזרנו). צפה לנחשול קרב לחפשנו, דלנו והעלנו מטיט רפשנו (אליה בר שמעיה, סליח' ה עי"ת, אתה חלקי).
1 בארמ' נחשולא: ויהי סער גדול בים (יונ' א ד) והוה נחשול רב בימא. ובסורי' מחשולא: חיג'אנ אלבחר ח'אצה, וגם מוג' נוּ. ועי' שרש חשל.