ש"ז, מ"ר נְחָשִׁים, — אחד ממיני הכשפים והקסמים, בקצת פעולות ותנועות בכלי מן הכלים או עפ"י סימנים בהטבע או בקצת בע"ח, וכיוצא בזה: כי לא נַחַשׁ ביעקב ולא קסם בישראל (במד' כג כג). וירא בלעם כי טוב בעיני יי' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נְחָשִׁים וישת אל המדבר פניו (שם כד א). — ובתו"מ: בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן (רשב"א, חול' צה:). כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש (רב, שם). בלק היה בעל קסמים ובעל נחש יותר מבלעם שהיה נמשך אחריו כסומא (מד"ר במד' כ). — ובסהמ"א, ואמר המליץ: אם לא תנחש לא יאונה לך בנחש טוב ורע, הלוך בתום ובאל בטח ועצת מתי קסם פרע (ר"ש הנגיד, בן משלי, האסיף תרנ"ד 145). בשורי את מאור שיבה במאפל שערה אלכה לקראת נחשים (רמב"ע, תרשיש ה נה). דרך קשתו והציב רשתו ובמלכדתו נתנני יי', הניד ראשו בעננו ונחשו ואמר בפרשו מה דבר יי' (ראב"ע, אל אל אקרא). בניך נגרשים מחיקך מגורשים, איך חלשום חלשים הולכים לקראת נחשים, ובבואם הקדֵשים בית קדש הקדשים (הוא, איך מגר). — °נַחַש לטובה: ובמוצאי שבת בבורא מאורי האש מסתכלין לאור האבוקה בפנינו ובצפרנינו ואנו מטילין לתוך הכוס מעט מים ושותים וחוזרים ושופכין ושאלתם לפרש לכם זה נחש הוא לטובה לחכמים ורוב אנשי בבל כך רגילין לעשות (רה"ג, תשו' גאו' ליק ח). וששאלתם לפרש לכם למה רגילין לאכול ראשי כבשים בראש השנה ולאכול ולשחוט כל אחד ואחד תרנגול בערב יום הכיפורים חכמים ואנשי בבל כך עושין וכו' ויש מחזירין (אחר) אילים וכבשים וכל זה נחש לטובה הוא (תשו' הגא', מובא בשבלי הלקט, ר"ה רפג). — °נַחַש הראש: וממין הנחש העטוש אצל ההמון כמו שאמרו כמה פעמים נתעטש שתים או שלשה וקוראים העטוש נחש הראש (ר"א בדרשי, חותם תכנ' יט ה).