נָחַשׁ

— קל לא נמצא במקרא.

— פִע', נִחֵשׁ, פ"ע, נִחַשְתִּי, נַחֵשׁ, יְנַחֵשׁ, תְּנַחֲשׁוּ, יְנַחֲשׁוּ, — נִחֵשׁ פלוני, עשה מעשה נַחַשׁ: ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נִחַשְׁתִּי1 ויברכני יי' בגללך בראש' ל כ'. הלוא זה (הגביע) אשר ישתה אדני בו והוא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בו הרעתם אשר עשיתם שם מד ה. הלוא ידעתם כי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ איש אשר כמני שם יה. לא תְנַחֲשׁוּ ולא תעוננו ויקר' יט כו. והאנשים יְנַחֲשׁוּ וימהרו ויחלטו מהמנו ויאמרו אחיך בן הדד מ"א כ לג. ויעבירו את בניהם ואת בנותיהם באש ויקסמו קסמים וַיְנַחֵשׁוּ מ"ב יז יז. והעביר את בנו באש ועונן וְנִחֵשׁ ועשה אוב וידענים שם כא ו. — ובתו"מ: מגיד (הכתוב) שלא נכשל אחד מהם בדרך שמא ינחשו ויחזרו להם לאחוריהם וכן מצינו שהגוים מנחשים וכו' וזקני מדין נחשו וחזרו לאחוריהם מכי' בשלח ב ב. אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים סנה' סו. כל המנחש סופו לבוא עליו ר' לוי, ירוש' שבת ו י. כל המנחש לו נחש הוא, נדר' לב.. כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה שם. הרי את מחזר ומנחש ומקסם באיזה מקום תשלוט בהם מד"ר במד' כ. — ובסהמ"א: ובשביל שניחש לא רצה לאכול מאותו בשר רגמ"ה, חול' צה:. חכמת השמוש והדבור היא להם מן הדברים אשר מנחשים בהם וכמעט שלא ישימוה מן האפיקורסות ר"י א"ת, הקד' ריב"ג להרקמה. — ואמר המשורר: הידע הזמן כח לבבי ונחש כי לבבי כנחושה רשב"ג, הצפור או דרור. — והפיטן: רגש ולחש, ועת לדתו נחש, ובכשפיו הוכחש, ובחלש נחלש, ולא חש ר"T קליר, אץ קוצץ שבת זכור. ולא נכשל אחד מהם ולא ארעוהו סמנים לבלתי לנחש לשוב למלונים, כי חקות העמים מנחשים ומעוננים הוא, אמץ גבורותיך, יוצ' אחרון פסח

— נִתפ' °נִתְנַחַש': פי' נתנחש ואמר אין שם באטי ר"ח ע"ז לט. לא מצאו בביתו אלא מצא הבית ריקם ונתנחש לומר לא מצאתיו בביתו ואמר מלא יהיה ביתו ערוך, ערך נפש

— קל, °נֹחֵשׁ: שחקקתם2 שאנו נוחשין נחישות שאנו רגילין ליקח ראשי כבשים בר"ה וכו' תשו' הגא', מובא באור זרוע, הלכ' ר"ה



1 קצת החדשים מפרשים אותו עפ"י הלשון האשור' שהשרש נחש משמש בה במשמ' הרבות נכסים, השפיע רוב טובה וכדומ', וסוברים שהוא נִפע', והכונה בנִחַשְׁתִּי הייתי עשיר עי' OLZ 1913, 390.

2 במרדכי יומ' תשכ"ג: וששחקתם שאנו נוחשי נחישות וכו'.