1, ש"נ, בכנ' נְחָשְׁתִּי, נְחֻשְׁתָּהּ, נְחֻשְׁתֵּךְ, נְחֻשְׁתָּם, — א) מַתֶּכֶת אָדֹם הַגַּוָּן, יחצבוה מבטן האדמה, יעשו בה כֵּלִים מתחלפים, כלי תבשיל, יורות, מגנים, קשת, וכיוצא בהם, Kupfer; cuivre; copper: וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נְחֹשֶׁת וברזל (בראש' ד כב). ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נְחֹשֶׁת (דבר' ח ט). ברזל וּנְחֹשֶׁת מנעלך (שם לג כה). וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וּנְחֹשֶׁת (שמות כה ג). ויצקת להם חמשה אדני נְחֹשֶׁת (שם כו לז). ועשית כיור נְחֹשֶׁת וכנו נְחֹשֶׁת לרחצה (שם ל יח). ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשב מחשבת לעשות בזהב ובכסף וּבַנְּחֹשֶׁת ובחרשת אבן (שם לא ג-ד). ויעש את כל כלי המזבח את הסירת ואת היעים ואת המזרקת את המזלגת ואת המחתת כל כליו עשה נְחֹשֶׁת (שם לח ג). ואם בכלי נְחֹשֶׁת בשלה ומרק ושטף במים (ויקר' ו כא). וכל כסף וזהב וכלי נְחֹשֶׁת וברזל (יהוש' ו יט). וכובע נְחֹשֶׁת על ראשו וכו' ומצחת נְחֹשֶׁת על רגליו וכידון נְחֹשֶׁת בין כתפיו (ש"א יז ה-ו). ומבטח ומברתי ערי הדדעזר לקח המלך דוד נְחֹשֶׁת הרבה מאד (ש"ב ח ח). חומה ובריח נְחֹשֶׁת (מ"א ד יג). ואביו איש צרי חרש נְחֹשֶׁת וכו' לעשות כל מלאכה בַּנְּחֹשֶׁת (שם ז יד). ויצר את שני העמודים נְחֹשֶׁת (שם יה). ויעש המלך רחבעם תחתם מגני נְחֹשֶׁת (שם יד כז). ואת עמודי הַנְּחֹשֶׁת וכו' ואת ים הַנְּחֹשֶׁת אשר בבית יי' שברו כשדים וישאו את נְחֻשְׁתָּם בבלה (מ"ב כה יג). תחת הַנְּחֹשֶׁת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נְחֹשֶׁת (ישעי' ס יז). העמודים שנים הים אחד והבקר שנים עשר נְחֹשֶׁת אשר תחת המכנות אשר עשה המלך שלמה לבית יי' לא היה משקל לִנְחֻשְׁתָּם (ירמ' נב כ). יון תובל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נְחֹשֶׁת נתנו מערבך (יחזק' כז יג). והנה איש מראהו כמראה נְחֹשֶׁת (שם מ ג). וגם לחרשי ברזל וּנְחֹשֶׁת (דהי"ב כד יב). — נחשת ממֹרט: ואת הסירות ואת היעים וכו' אשר עשה חירם למלך שלמה בית יי' נְחֹשֶׁת ממרט (מ"א ז מה). — נחשת קלל: ונצצים כעין נְחֹשֶׁת קלל (יחזק' א ז). — נחשת מֻצהב: וכלי נְחֹשֶׁת מצהב טובה שנים (עזר' ח כז). — ולדמיון לדבר חזק מאד, חומת נְחֹשֶׁת וכדומ': ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נְחֹשֶׁת על כל הארץ וכו' ונלחמו אליך ולא יוכלו לך (ירמ' א יח-יט). — דלת נְחֹשֶׁת: כי שבר דלתות נְחֹשֶׁת ובריחי ברזל גדע (תהל' קז יו). — ובתו"מ: כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משער ניקנור מפני שנעשה בהן נס ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב (מדות ב ג). היה משתמש בכלי זהב מוכרן ומשתמש בכלי נחשת בכלי נחשת מוכרן ומשתמש בכלי זכוכית (תוספת' פאה ד יא). צורף נחשת זה מתיך נחשת (שם כתוב' ז יא). בדינרי זהב ובמטבעות של נחושת (שם ב"מ ג יט). צלצל שבמקדש של נחושת היה וכו' מכתשת שבמקדש של נחשת היתה ומימות משה היתה (שם ערכ' ב ג-ד). ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה מפני שקולו ערב (משנ' שם ב ג). יכול יהא כנו מקדש כדרך שהכיור מקדש וכו' לנחשת הקשתיו ולא לדבר אחר (ר' יהודה, זבח' כב.). נחושת קלוניתא היתה והיתה מאירה כשל זהב (ר"א בן יעקב, יומ' לח.). איזהו מצרף זה המחתך נחושת מעיקרו (כתוב' עז.). קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מתוקדת בו (במזבח) עצו לא נשרף ונחשתו לא ניתך (ר' נחמיה, מד"ר ויקר' ז). בראשונה היו משתמשים במטבעות של כסף וכיון שרבו הרמאין התקינו שיהיו משתמשים במטבעות של נחושת ומחופין כסף (פסיק' דר"כ, איכה). (כתוב) עמודיו עשה כסף וכו' וכי כסף היה והלא נחשת היה אלא שהיה נחשת ממורט שוה ככסף (מד"ר במד' יב). — ונחשת במשמ' כל כלי הנחשת שבבית: נהגו בסוריא להיות גובין (הכתובה) מן הנחושת ומן הצועות (רב, ירוש' כתוב' י ג). — ב) בפרט, כבלי נְחֹשֶׁת על הידים והרגלים: גדר בעדי ולא אצא הכביד נְחָשְׁתִּי (איכ' ג ז). — ג) שולי הכלי: והעמידה (את הסיר) על גחליה רקה למען תחם וחרה נְחֻשְׁתָּהּ ונתכה בתוכה טמאתה (יחזק' כד יא). — ובתו"מ, נְחֻשְׁתּוֹ של תנור וכיוצא בזה: חבית שהיא מלאה משקין טהורין ונתונה למטה מנחושתו של תנור (כלים ח ג). מחט או טבעת שנמצאו בנחושתו של תנור נראין אבל לא יוצאין אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן טמא (שם ט א). שרץ שנמצא באפרו של תנור למטה מנחושתו של תנור (תוספת' כלי' ב"ק ז ב). אנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין הימנה מפני שנחושתה מחממתה (שבת מא.). — ונחֻשתו של הקלף, הפנימי הדבק להבשר: וצריך שיהא כותב על הגויל במקום השיער ועל הקלף במקום נחושתו (ירוש' מגי' א יא). — ד) בהשאלה, מקום התרפה של האשה: כה אמר אדני יי' יען השפך2 נְחֻשְׁתֵּךְ ותגלה ערותך בתזנותיך על מאהביך (יחזק' יו לו). — °כלי נחשת, כלי הבטה למדידת גֹבה הכוכבים וכדומ', Astrolabe: השער הראשון מזכרון כלי האצטרלוב והשמות הנופלים בו ורשמים אשר בו וקראתיו כלי נחושת מפני שרובם עושים אותו מנחושת ומי שרוצה לעשותו מכסף או מזהב הרשות בידו (ראב"ע, כלי נחשת א). כלי נחושת יש בו טבעת וכרס ואם ובנות ורשת ובריח וסוס ורוכבו (שם). השיב החכם בכלי הנחושת הנקרא אצטרולאב יהיה זה נראה לעין כי כשנסתכל בהם ונשים סימן  במקום מהישוב ונדע קו גובה הקוטב וכו' (רש"ט פלקיירא, המבקש עט). והאומרו ילבש שממה כי האורים והתומים הם היו כלי נחשת הנקרא אשתרולאב אשר יעשוהו העמים (מנח' קנא' לאבא מרי, מכת' מח).