נְטָשָׁנוּ, נָטַשְׁתָּ, נְטַשְׁתַּנִי, נְטַשְׁתָּהּ, נָטַשְׁתְּ, נָטַשְׁתִּי, נְטַשְׁתִּיךָ, נְטוּשָׁה, נְטֻשִׁים, נְטוֹשׁ, תִּטּשׁ, תִּטְּשֵׁנִי, יִטשׁ, יִטּוֹשׁ, יִטְּשֵׁנוּ, נִטּשׁ, יִטְּשֻׁהוּ, — א) פ"י, נָטַשׁ את פלוני לעשות דָּבָר, הניח לו, נתן לו, לא מנע אותו מזה, tun lassen; laisser faire; allow: ולא נְטַשְׁתַּנִי לנשק לבני ולבנתי (בראש' לא כח). — ב) נָטַשׁ את האדמה, הניחה ולא עבָדה ולא השגיח עליה לאסף פרותיה, (d.Boden) ruhen lassen;  laisser le sol au repos; allow soil to lie fallow: ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעת תשמטנה וּנְטַשְׁתָּהּ ואכלו אביני עמך (שמות כג י=יא). —  ונָטַשׁ דָּבָר, עזבו, אינו חושב עוד עליו: והנה נָטַשׁ אביך את דברי האתנות ודאג לכם (ש"א י ב). — נָטַשׁ את הצאן על פלוני, הניחם בידו: וישכם דוד בבקר וַיִּטּשׁ את הצאן על שמר וישא וילך (ש"א יז כ).  למה זה ירדת ועל מי נָטַשְׁתָּ מעט הצאן (שם כח). — ואת הכלים וכדומ': וַיִּטּשׁ דוד את הכלים מעליו על יד שומר הכלים (שם כב). — ג) נָטַשׁ את פלוני, עזבו, התרחק ממנו, השליכו, verlassen; abandonner; to forsake: וישמן ישרון ויבעט וכו' וַיִּטשׁ אלוה עשהו וינבל צור ישעתו (דבר' לב יה).  הלא ממצרים העלנו יי' ועתה נְטָשָׁנוּ יי' ויתננו בכף מדין (שפט' ו יג).  כי לא יִטּּשׁ יי' את עמו בעבור שמו הגדול (ש"א יב כב).  יהי יי' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבתינו אל יעזבנו ואל יִטְּשֵׁנוּ (מ"א ח נז).  וְנָטַשְׁתִּי את שארית נחלתי ונתתים ביד איביהם (מ"ב כא יד).  כי נָטַשְׁתָּה עמך בית יעקב (ישע' ב ו).  עזבתי את ביתי נָטַשְׁתִּי את נחלתי (ירמ' יב ז).  את נָטַּשְׁתְּ אתי נאם יי' אחור תלכי (שם יה ו).  וְנָטַשְׁתִּי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם (שם כג לט).  אל תִּטְּשֵׁנִי ואל תעזבני אלהי ישעי (תהל' כז ט).  וַיִּטּשׁ משכן שלו (שם עח ס).  כי לא יִטּשׁ יי' עמו ונחלתו לא יעזב (שם צד יד).  שמע בני מוסר אביך ואל תִּטּשׁ תורת אמך (משלי א ח). — וְנָטַשׁ סתם, הניח דבר, חדל ממנו: פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נְטוֹשׁ (משלי יז יד). — נָטַשׁ עליו הדם, וכדומ', הניחו עליו, לא קנח אותו, מליצה כמו דמו בו וכדומ': הכעיס אפרים תמרורים ודמיו עליו יִטּוֹשׁ וחרפתו ישיב לו אדניו (הוש' יב יה). — ד) נָטַשׁ את פלוני על הארץ וכדומ', השליכו, רמהו: וּנְטַשְׁתִּיךָ המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ (יחזק' כט ה).  ויכרתהו זרים עריצי גוים וַיִּטְשֻׁהוּ אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו (שם לא יב).  ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי וּנְטַשְׁתִּיךָ בארץ על פני השדה אטילך (שם לב ג-ד).  ואמרת אליהם את מה משא וְנָטַשְׁתִּי אתכם (ירמ' כג לג). — ה) פ"ע, נָטְשָׁה עדת העופות על הארץ, התפשטה על פני הארץ: ורוח נסע מאת יי' ויגז שלוים מן הים וַיִּטּשׁ1 על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה (במד' יא לא). — נָטְשָׁה המלחמה, נתפשטה:ויערכו פלשתים לקראת ישראל וַתִּטּשׁ המלחמה וינגף ישראל לפני פלשתים (ש"א ד ב). — ונָטוּשׁ. נְטוּשִׁים, חיל, אויב וכדומ' מֻשְׁכָּבִים, שטוחים: וירדהו והנה נְטֻשִׁים על פני כל הארץ אכלים ושתים וחגגים (ש"א ל יו).  — חרב נְטוּשָׁה, עי' ב.נָטַשׁ. — ואמר בן סירא, במשמ' עזיבה וזלזול: אל תטש אוהב ישן (ב"ס גני' ט י).  לא יטש צעקת יתום ואלמנה כי תרבה שיח (שם לב יז). — ובתו"מ במשמ' זו: עד שלא נתגלה הדין אתה רשאי לנוטשו משנתגלה הדין אין אתה רשאי לנוטשו (תוספת' סנה' א ו).  רחקת ונטשת את יעקב שהוא משתיתו ויסודו של עולם (מד"ר בראש' עח). — ומצוי בסהמ"א: ועוד אמרת מחשבות און בו ייסד, ונטשת מלזכור מחשבות שלום ואמת וחסד (תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי יט).  כי רבני צרפת נטשוהו ולסכל חשבוהו ומעיד עדות שקר ידעוהו (רד"ק לר"י אלפכר, אגר' הרמב"ם 40). יסרוני כליותי לנטוש זמירות הידידים והרעים (רש"ט פלקיירא, המבקש ט). — ואמר המשורר: הידע הזמן כח לבבי ונחש כי לבבי כנחושה, אשר הסיר והתז כל נטישה, ולא נטש לבד יגון נטישה (רשב"ג, הצפור או דרור).  יום תתשני זקנה וכחי ינשני, אל תטשני צורי ואל תעזבני (ר"י הלוי, מי יתנני).  הנטושה והצולעה מאין מרגעה, והנהלאה מכבד משאה, בחונת עניות ואלמנות חיות, כאשה מאישה גרושה (הוא, אהה אדני).  וגער בדודים, ובחר נדודים, ונטש חדרים ושכן חררים (הוא, היוכלו פגרים).  לזאת אמאס שכֹן תבל לבלתי תסיתני ותשיא בי זדוני, נטשתיה בטרם תטשני ותחלץ נעלי לרֹק בפני (רמב"ע, הקיצותי).  נטוש תאוה אחי שכל והשמחה היה בועל, ואל תחמוד הדר תבל ביום לה תהיה בועל (הוא, תרשיש ט ט-י). נטוש רֵע לשנּים בעת מבחן כמו חֹמץ, מעול את נתיב אהב ויושר האמת חומץ (שם ו כא-כב).  איה עופר ידידות נפש מושלה בנפשים, ברח ונטש בקרבי אהלי תשוקתו נטושים (ראב"ע, איה עופר).  נגאלו אז קבלו דת תעודות, נכבשו לא יטשו דת וחידות (הוא, אשמחה).  הנה הם תמימיך, ורוחות שמיך, ועל פני מרומיך, הנם נטושים (הוא, אצולים מהודך). — ובמשמ' נטישת השדה: רועים באו בכרם ולמורשה ירשוהו, שנה בשנה ינצלוהו ובשביעית לא יטשוהו, יבצרוהו ויעוללוהו ישנוהו וישלשוהו (הוא, אח ועבד). — ואמר הפיטן: בצר לי קראתיו ולא נטשי, אילי וחילי ולא בזה לחשי (משה בר' קלוני', אצולים מפרך, יוצ' אחרון פסח).  דלגת קץ והושעת המוני, אף כי עמדה לי זכות איתני, ועתה נטשתני וכלו חשבוני (ר' שמואל כהן, איומתי שמחי, שבת ב אחה"פ).  דודי עֻזבתי נטושה, כאשה גרושה, חלושה ואנושה (ר' אלעזר, סגולתי איומה, שבת ד אחה"פ).

— נִפע', נִטַּשׁ, נִטְּשָׁה, נִטְּשׁוּ, יִנָּטְשׁוּ, — א) נִטְּשׁוּ האויבים וכדומ' בַּמָּקוֹם, הִתְפַּשְׁטוּ על פני כל המקום: ויעלו פלשתים ויחנו ביהודה וַיִּנָּטְשׁוּ בלחי (שפט' יה ט). ופלשתים באו וַיִּנָּטְשׁוּ בעמק רפאים (ש"ב ה יח). — והענפים הארכים של גפן וכדומ': גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר שלוחתיה נִטְּשׁוּ עברו ים (ישע' יו ח). — ב) נִטַּש פלוני על פני האדמה וכדומ', הָשְׁלַךְ, נפשט מלא קומתו על הארץ: נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל נִטְּשָׁה על אדמתה אין מקימה (עמו' ה ב). — ג) נעזב: נִטְּשׁוּ2 חבליך בל יחזקו כן תרנם (ישע' לג כג). — ובמדרש, נִטַּש מִדָּבָר, כמו נחלץ: שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל ניטש מחורש זה ונסבך בחורש זה (ר' יודן, פסיק' דר"כ, בחדש השביעי), — ואמר הפיטן: ראה רגז מכת אנושי, ואומר בהנטשי בנשי, רבת יי' ריבי נפשי (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה אשפתו). 

— פֻע', נֻטַּשׁ, — נֻטַּשׁ בית וכדומ', נעזב: כי ארמון נֻטָּשׁ המון עיר עזב (ישע' לב יד).— ובסהמ"א: עת כי שכחתי מחוללי, זמותי כי לעד יאהילי, רשעתי ונסעתי ונוטש אהלי (ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה אלי).  נפלה עברה על ניני פצל לח ולוז וערמון, עד כי נוטש מדוק ארמון (הוא, שם, זכור אשר עשה).  נחלתנו כנוטשה ביד לוחם, גם לא אחוס ולא ארחם (הוא, שם, איכה אשפתו).  ויאמרו אויבי נואשה, זאת מישועה כי בוששה, חי גואלה איך לא חופשה, לנו לצמיתות נוטשה (ר"י הלוי, מה לאחותי).  כי הגופים ירטשו ונקברו בבור תחתיות, וככלי יוצר ינוטשו נשוים בארץ נשיות (הוא, ימינך נשא עוני).

— הִפע', °הִנְטִישׁ: באו בעקיפין עלי תוך גלותי, להנטישי דתך קדושת יראתי (ר"ש הכהן, איומתי שמחי, קונט' הפיוט' מח).

— הִתפ', °הִתְנַטֵּשׁ, —  התנטשו חבלי הספינה, כמו נֻטשו: לכשירום נסו של מלך המשיח כל התורנין של אומות העולם משתברין וכל החבלין מתנטשין וכל הספינות משתברין (מדה"ג תימנ', סוף וישלח).