פ"י, נָטַרְתִּי, נָטָרְתִּי, נוֹטֵר, נֹטְרִים, נֹטֵרָה, אֶטּוֹר, תִּטֹּר, יִנְטוֹר, יִטּוֹר, —  א) נָטַר את פלוני, שָׁמַר לו איבה וכעס בשביל מעשה איבה שעשה לו והזכיר לו ורצה להנקם בעד זה, jemd. grollen; garder rancune à q. ;bear malice against: לא תקם ולא תִטֹּר את בני עמך (ויקר' יט יח). — וסתם נָטַר במשמ' זו: הֲיִנְטוֹר לעולם אם ישמר לנצח (ירמ' ג ה).  שובה משבה ישראל נאם יי' לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם יי' לא אֶטּוֹר לעולם (שם יב).  לא לנצח יריב ולא לעולם יִטּוֹר (תהל' קג ט).  נקם יי' לצריו וְנוֹטֵר הוא לאיביו (נחו' א ב). — במשמ' העקרית, נָטַר את הַשָּׂדֶה וכדומ', שמר אותו מחיה, מגנב וכיוצא בזה: בני אמי נחרו בי שמני נֹטֵרָה את הכרמים כרמי שלי לא נָטָרְתִּי (שה"ש א ו).  האלף לך שלמה ומאתים לְנֹטְרִים את פריו (שם ח יב),  ועי' ערך נֹטֵר.— ובתו"מ: מקום שהיו נוטרים ע"ז שלהם (ספרי דבר' קנז). — ואמר הפיטן: נטר דת קדוש בפשטו, וסדר טבילה תהלתו, נאור סות זהב יעטו (סדור תימני, סדר עבודה, אמוני לבב).  שתה עלינו סוכה ממרומים, למסתור מזרמים ופורשי חרמים, ועתה שמונו נוטרים את הכרמים, למה לנצח תשכחנו תעזבנו לארך ימים (שם, אחזתי בסאתי). — ובמשמ' שמירת איבה: נוקם אתה ונוטר לאחרים (ספרא קדוש' ב ד).  כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם (ר"ש בן יהוצדק, יומ' כג.). אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים כתבת בתורתך לא תקום ולא תטור ואת נוקם ונוטר וכו' נוקם ונוטר אני לאומות העולם (ר' אבון, מד"ר בראש' נה).   לישראל לא אטור (ר' לוי, שם קהל', באשר דבר). — ובסהמ"א, גם כמו שלמים: כי ידעתי את יצרם (של הפרושים) כי לא ינטרו איבה כי רחמנים הם (יוסיפון, דף קצז).  וחלילה לכמוני לדבר בפי מלה תהי עליו נטורה (ר"ש הנגיד, אלוה עז).  חן למאהבי ונקמה לעוזבי כי נוטר לאויבי אני ונוצר חסד לאוהבי (ר"י הלוי, יה למיחלים).  כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה וכו' אלא ימחה הדבר מלבו ולא  יטרנו שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום (רמב"ם, דעות א ח).  מי שהוחזק שהוא עני וכשר והולך בתום והדבר גלוי וידוע לדיין ולרוב העם ובא בעל חובו להשביעו וכו' להצר לו ולביישו ברבים כדי להנקם ממנו וכו' ראוי לדיין לגעור בתובע ולטרדו מפני שהוא נוטר והולך בשרירות לבו (הוא, מלוה ולוה ב ד).  ואל חטא יחטא דוד לי סלחתיו ואל רע ועמית לא נטרתיו, ואל עני ואביון כי חננתיו ומהוני כפי כחי עזרתיו (ר"י בן זבארה, הקד' ספ' שעשוע').  שלא לנטור כלומר שנמנענו מלנטור בלבבנו מה שהרע לנו אחד מישראל (החינוך, מצוה רמב).  שהבריות פירשו ממנו וממשפחתו ושנאה נטורה לו בלבבו על רוב הבריות וחושב תמיד להתנקם מהם (הלבוש, פו"ר ב ב ).  ויאמר זמרי חי נפשי אדוני כי שכחתי חרפתך ואתה זכרתני חלילה לי מנטור (א' מאפו, אה"צ י).  

— פֻע', °נֻטַּר, מְנֻטָּר, —  במשמ' שמירה: בקץ המנוטר, שאוני הנטר, במוספי לעטר, תפלת מטר (ר"א קליר, תפ' גשם, אפיק מען).  תופיני ששים ואחת במשטר, טעמו וארחו בשיור המנוטר, עד לחם משמים הָמטר (ר"י טוב עלם, יוצ' לשבה"ג, אמנה גדולה).