נְטִפָה

1, ש"נ, מ"ר נְטִפוֹת, נְטִיפוֹת, — חֲלִי, נזם האזן וכדומ', בפרט עשוי פנינים, Ohrgehänge; ear-drops; pendants d'oreilles: לבד מן השהרנים וְהַנְּטִיפֹות ובגדי הארגמן שעל מלכי מדין (שפט' ח כו). ביום ההוא יסיר אדני את תפארת העכסים והשביסים והשהרנים הַנְּּטִפֹות והשרות והרעלות (ישע' ג יח-יט). — §ובדבור העברי בא"י משתמשים בו לשם תבשיל עשוי חתיכות חתיכות קטנות של בצק כעין נטפים נטפים.



1 בערב' נַטַפַה نطفة, ופרשו המלונים הערבים וז"ל: אל נַטַפַה אלקרט או אלולוה אלצאפיה או אלצע'ירה, ע"כ, — ובעבר': נזם האזן או פנינה זכה, קטנה. וכך תרגמו הקדמונ' את המלה נְטִפוֹת, וכך גם החדשים, ע"ש צורת הפנינים כעין נטף מים.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים