1, ש"ז, — שם בבלי לחדש האביב שבו חג הפסח: ויהי בחדש נִיסָן שנת עשרים לארתחשסתא המלך (נחמ' ב א). בחדש הראשון הוא חדש נִיסָן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש (אסת' ג ז). — ובתו"מ: בניסן נברא העולם בניסן נולדו אבות (ר' יהושע, ר"ה יא.). בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל (ר' אליעזר, שם). לא הוציאן אלא בחדש כשר לצאת לא בתמוז מפני השרב ולא בטבת מפני הצנה אלא בניסן שהוא כשר לצאת בו לדרך לא חמה קשה ולא צנה קשה (ר"ע, מד"ר במד' ג). ניסן ראש השנה למלכים ולרגלים ולחדשים ולתרומת שקלים (תוספת' ר"ה א א). על ששה חדשים השלוחין יוצאין על ניסן מפני הפסח וכו' (משנ' שם א ג). ופרק הפסח היה ומכוונין אותו לט"ו בניסן ובאותו הזמן לשנה הבאה יצאו בני ישראל ממצרים (ר' יוסי, סדר עולם רבה א). שלש גרנות למעשר בהמה וכו' באחד בניסן באחד בסיון בעשרים ותשעה באלול (ר"א ור"ש, בכור' ט ה). יורה במרחשון ומלקוש בניסן (ר"מ, תענ' ו.). אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי תשרי יבש (בכור' לח:). — ובסהמ"א: ואלו הן שנים עשר חדשים בשנה ניסן אייר סיון תמוז וכו' (ספ' יצירה ה ב). — ואמרו הרופאים הקדמונים על טבעו: הוא (חדש ניסן) מועד הניצנים צמחי הארץ הוא מועד השושנים נזהיר בו לבלתי אכול כל שרש ירק הנתלש מן הארץ (אסף הרופא, כ"י 40). — ואמר המשורר: ניסן הוא מועד הצמחונים בארץ גם מועד שושנים (ראב"ע, שמעו נא). והיה הזמן חדש האביב, הוא חדש ניסן האהוב החביב במקור נדפס 'חיבב'., ומדמעות הטל בלחי השושן רביב (ר"י חריזי, תחכמ' ה). בינות ערוגות שב ימי ניסן עת יעלה נצן ורם נסן, ועלוז עלי זמיר לקול אמיר גם שיש להוד הציץ והסנסן (שם). בניסן אזכרה נסי אלהים ובו אורה ושמחה ליהודים, וכו' יפשט הזמן ענן לבושו ועטה אור וכלו מחמדים (עמנו', מחבר' ט). — ומלאך הממונה עליו אוריאל: ואם נולד בחדש ניסן ששם מלאך ראש משמרתו שמזלו אוריאל ארור הוא מפיו ומפי כל משמרתו (חרס הגדול בספר הזכרונות של וינה). — תקופת ניסן, עי' תקופה.