ש"נ, סמי' תְּקוּפַת, לִתְקוּפַת, כנ' וּתְקוּפָתוֹ, מ"ר לִתְקֻפוֹת,— מעשה הסובב ונוקף סביב, סיבוב1, ביחוד של השמש, Kreislauf; circulation: מקצה השמים מוצאו (של השמש) וּתְקוּפָתוֹ על קצותם ואין נסתר מחמתו (תהל' יט ז). — ותקופת השנה ככנוי למועד שאחרי הקפת ימי השנה: וחג שבעֹת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תְּקוּפַת השנה (שמות לד כב). ויהי לִתְקוּפַת השנה עלה עליו חיל ארם (דהי"ב כד כג). — ותקֻפות הימים, במשמ' גמר סיבוב הימים ללדה: ויהי לִתְקֻפוֹת הימים ותהר חנה ותלד בן (ש"א א כ). — ובמגלות מדבר יהודה: הכול חקוק לפניכה בחרת זכרון לכול קצי נצח ותקופות מספר שני עולם בכול מועדיהם (מגלת ההודי' 1 24, ליכט, 61). עם מבוא אור ממ[עונתו] בתקופות יום לתכוּנו וכו' ומוצא אור ברשית ממשלת חושך למועד לילה בתקופתו2 לפנות בוקר וכו' תמיד ככול מולד עת יסודי קץ ותקופת מועדים בתכונם באותותם לכל ממשלתם (שם 12 6-9, שם, 173). קצים אשר חקקא ברשית ממשלת אור עם תקופתו וכו' כיא יפתח אוצרו וישתהו עלת ובתקופתו עם האספו מפני אור וכו' במבוא מועדים לימי חודש יחד תקופתם עם מסרותם זה לזה בהתחדשם וכו' (סרך היחד, 1-4 X). כחוק חרות לעד בראשי שנים ובתקופת מועדיהם וכו' (שם שם 6). — ובתו"מ, במשמ' אחד מארבעה רבעים של שנת השמש3 מהתחלתו במועד המסֻים ועד סופו, dreimonatliche Jahreszeit; saison trimestrielle; quarterly season: אם אינו יכול לרבעה כמין העולם ירבענה כמין תקופה, מקום שחמה יוצאה ביום קצר ושוקעת ביום קצר הוא פני דרום, ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זה הוא פני צפון (ר' יוסי, תוספת' ערוב' ו ג, וכעין זה ירוש' שם ה א, וכעין זה בבלי שם נו.). על שלשה סימנין מעברין את השנה, על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה (תוספת' סנה' ב ב, וכעין זה סנה' יא:). הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקע ותחלת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות (ר' יוסי, ירוש' ברכ' א א). בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה (שם תענ' א א). והוא (עבור השנה) שיקרב העומר סוף ניסן של תקופות וכו' והוא שיטלו לולב בסוף תשרי של תקופות (שם סנה' א ב). קלנדס לפני תקופה שמונה ימים סטרנלייא לאחר תקופה ח' ימים וכו' פרוקטו ראשה של תקופה (שם ע"ז א ב). הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית (ברכ' נט:). כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב, עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו וגו' (שבת עה.). ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה (ערוב' נו.). חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע, חכמי אומות העולם מונין אף למבול כר' יהושע (ת"ר, ר"ה יב.). הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ (שם יד., וכעין זה ירוש' שם א ב). אין מעברין את השנה אא"כ היתה תקופה חסירה רובה של חדש (סנה' יב:). מדתשרי כתיב בו חג האסיף תקופה ללמדך חדש שיש בו חג וקרוי אסיף ותקופת השנה ששנה יוצא בו (תנחו' בא ו). תקופות של מחזור הקטן ארבע בכל שנה וכלן מצ"א יום וז' שעות ומחצה, יש מצ"ב (פדר"א ו). והחמה והלבנ' מתחילין מראש חודש ניסן החמה מהלכת לפנ' בתקופה וטלה מתחיל לשרת לפניו ביום וכל המזלות משרתים אחריו בדרכן (שם ז). שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה (שם ח). — *ובמשמ' חשוב לוח השנה: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה (ר' אלעזר בן חסמא, אבות ג יח). — *ותקופת ניסן, *תקופת תמוז, *תקופת תשרי *ותקופת טבת4: תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנ' הולך אל דרום וגו' הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה (תוספת' ערוב' ו ג, בבלי שם נו.). באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין (ירוש' ברכ' א א, וכעין זה מד"ר ויק' כו). אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה ממקום שהחמה זורח' באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורח' באחד בתקופת טבת אילו פני מזרח, ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהיא שוקעת באחד בתקופת תמוז אילו פני המערב והשאר צפון ודרום (ר' יוסה, ירוש' ערוב' ה א). אין לך תקופת ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת את האילנות, ואין לך תקופת טבת שנופלת בצדק שאינה מייבשת את הזרעים (שמואל, בבלי שם נו.). אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה וירד עליו שלג מן השמים (יומא לה:). ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים ונראה כמין קשת בענן (מגי' יד:, וכעין זה ירוש' שם ב א). באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה (מד"ר בראש' ו ט). ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופותיה, ארץ תבל אדמה ארקא, ארץ כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה, תבל כנגד תקופת תמוז שהיא מתבלת את פירותיה, אדמה כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה, ארקא כנגד תקופת טבת שהיא מירקת את פירותיה (שם שם יג). אין תקופת תמוז בלא תאנים וענבים (שם במד' טז). אמר (הקב"ה) אם אני מגלה אותן בתקופת טבת הרי הן לוקין בצנה ומתין, אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז שאפילו הן ישנין בדרכים וברחובות אין אחד טרם ניזוק וכו' אם אני מגלה אותם בתקופת טבת אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה, אלא הריני מגלה אותם בתקופת תמוז שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה ואפי' אין העלה נבל (שם איכה א, נשקד עול פשעי בידו). תקופה הראשונה של ניסן נכנסת בראש שעות שבתאי. תקופת תמוז נכנסת בחציה של שבתאי, תקופה הראשונה של תשרי נכנסת בראש שעות צדק, תקופת טבת נכנסת בחציו של צדק (פדר"א ו). עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, זרע זה תקופת תשרי, קציר זו תקופ' ניסן, קור זו תקופ' טבת, וחום זו תקופ' תמוז (שם ח). — *ויום התקופה: מחשבין ט"ז יום לפני הפסח מעברין היינו ר' יהודה יום תקופה גומר ויום תקופה מתחיל (סנה' יג.). שמש בגבעון דום, יום התקופה היה, למדנו שר"ח ניסן של אותה שנה היה יום התקופה (סע"ר יא). — ובסהמ"א: ואנו קוראין לארבעת חלקי השנה תקופות מפני שהזמן בכל תקופה מהן גומר את ענין אחד ממדת הלילה והיום בחסרונן או יתרונן ומתחיל בענין אחר, וכן במהלכה ובמעמדה מן הארץ בכל תקופה ותקופה גומרת ענין אחד ומתחלת בענין אחר (ראב"ח, ס' העבור ה ב, פיליפאווסקי, 79). וכשיתברר לך תקון החשבון אתה יכול לדעת יום התקופה מימות השבוע וכמה היא רחוקה מראש החדש (שם ג, 83). פי' חמה בתקופתה בתחילת מחזור כ"ח שנופלת התקופה של ניסן בתחילת ליל ד' בכוכב שבתי בתחילת ברייתה (הערוך, ערך חמה). ובעבור נטות השמש לצפון ולדרום התחלקה השנה לארבע תקופות שהם קור וחום וקיץ וחרף (ראב"ע, אגרת השנת הקד'). גם זאת תחלת שנת היונים הראשונים, וזאת היא היא תקופת ניסן, והפרסים יחלו שנתם מתקופת תמוז, והכשדים מתקופת תשרי, והנוצרים מתקופת טבת (שם, שם א). וכן ידיעת התקופות הארבע על בירור לא תשלם אלא בידיעת השפל רום והגבוה רום והעליות על התחלפם (ר"י א"ת, הכוזרי ד כט). ודרכי החשבון יש בהן מחלקות גדולות בין חכמי הגוים הקדמונים שחקרו על חשבון התקופות והגימטריאות ואנשים חכמים גדולים נשתבשו בהן (רמב"ם, קדוש החדש יא ב). ומאחר שתדע מקום השמש בכל עת שתרצה תדע יום התקופה האמתי כל תקופה שתרצה בין תקופות הבאות אחר עקר זה שממנו התחלנו בין תקופות שעברו משנים קדמוניות (שם שם יג י). וזה כי חכמת התכונה לא נאמר כי הותרה מן התורה אבל נאמר כי היא הכרחית מאד לחכמי ישראל לדעת אותה וכל אשר תעיין במרוצת הגלגלי' והככבי' ותקופותיהם ומהלכם השוה האמתי וזמני מסיבתם ומספר תנועותיהם וכו' (ר' יחיאל בן שמואל, מנחת קנאות, קויפמן, 110). — °ויום תקופת שנתו, במשמ' יום הֻלדתו של פלוני:  יתכן יום הלדת את פרעה כמו היום שנולד בו כי הנה היום יש מלכים שיעשו משתה ביום תקופת שנתם ויקראו לכל עבדיהם ויתנו להם מתנות (ראב"ע, בראש' מ יב). — ואמרו פיטנים: החדש אשר ישועות בו מקיפות החוסים בו מתקופות, ומנו מתחילות ותוקפות, ועד ראש לארבע תקופות, ארבע תקופות בשנה תחדש אורם כבראשונה (ר"א קליר, ציון דרור, יוצר לפר' החדש). ושנת היובל שבע שבתות שנים, ושבתות השנים בעשרים ושמנה תקופות, וימות התקופה תשעים ואחד יום ושליש, ועונות היום חמש מאות ושבעים ושש (הוא, אז מאז זמות, קרו' לפר' שקלים). מי ישוחח גדלתך בהקיפך גלגל צדק גלגל שביעי ובו שבתי בתקופתו (רשב"ג, כתר מלכות). — ואמרו משוררים: ומה אוחיל ועד כמה איחל והיום עוד גדול ולא מלאה תקופה, וטרם בא צרי גלעד, וימות אנוש נכאב אשר נפשו נגופה (הוא, מליצתי בדאגתי, ביאליק-רבניצקי א, צ). ושמש במזלות והמה שנים עשר יסובב ימי שנה לכונן תקופותיו (ראב"ע, בשם אל).