ב. נִין
1, פ"ע, יָנִין, — נָן שמו של פלוני, התקים, התמיד, לא נמחה: יהי שמו לעולם לפני שמש יָנִין2 שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרהו (תהל' עב יז).
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בנסחה המסורה הכתיב, והקרי יִנּוֹן, ותרגמו השבעי' διαμενεῖ, במשמ' יתקים ויתמיד, ואין לברר אם היתה להם זו הגרסה בעצמה או גרסה אחרת. עקילס γεννηϑήσεται, יתקים לדורות. ריב"ג אמר: ומנה (מן נין במשמ' ילד) ינון שמו. וכן רד"ק: והנפעל ממנו (מן נין) לפני שמש ינון שמו. וסבר עוד רד"ק כי ממנו גם נִינָם יחד. — ורב החדשים הגיהו יכון.