— קל לא נמצא.

— הִתפ', הִתְנַכְּלוּ, לְהִתְנַכֵּל, — הִתְנַכֵּל את פלוני לעשות לו דבר, התחכם וזמם מזמות של תחבולה על פלוני:  ויראו אתו (בני יעקב את יוסף) מרחק ובטרם יקרב אליהם וַיִּתְנַכְּלוּ אתו להמיתו (בראש' לז יח). — וְהִתְנַכֵּל בפלוני במשמ' זו:  הפך לבם לשנא עמו לְהִתְנַכֵּל בעבדיו (תהל' קה כה). — ובסהמ"א:  כאיש שיתנכל את איש להרגו או לגנוב ממונו בלילה (ר"ש א"ת, מו"נ ג יב).  חייב כל משכיל להסתכל בטובת בני אדם ורעותיהם וכו' לפקוד האויבים בהיזק והמתנכלים בדחות נכליהם (רש"ט פלקיירא, המבקש מט).  וימלוך בנו תחתיו דון יואן וכו' ויתנכר לכל אוהבי אביו וכו' ויתנכל אליהם לאמר בני מות אתם כי קשרתם עלי כלכם לתת אותי ואת ארצי בידי מלכי ספרד (ר"י אברבנאל, הקד' פרושו לנביא' ראשונ').  

— פִע', נִכְּלוּ, — נִכֵּל לפלוני בִּנְכָלָיו, התנכל לו, חבל לו תחבולה רעה:  כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נִכְּלוּ לכם על דבר פעור (במד' כה יח). — ואמר הפיטן:  הן לאמים עת נקבצו, חי עליך כרות ברית כחפצו, על עמך יערימו סוד ויתיעצו, ונכלו מזמות נטות אשורי למעוד, אחרי הנכר להחביל ומפחד לרעוד (ר' קלוני' בן יהודה, קינ', אמרתי שעו מני).  וצר צוררי בנכליהם אשר נכלו לעקוב ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (מנחם בר מכיר, סליח' לתענ' אסתר, אדם בקום עלינו) .

— הִפע', °הנכיל:  נותני מום ומשפטיהם והאונס והמפתה בהנכיל (רסע"ג, תרי"ג מצות).

— נִפע', °הִנָּכֵל, — כמו התנכל:  כל אחד מתיירא מחבירו להנכל ולהתגולל עליו (המאירי, בית הבחיר', אבות ג ב).