ש"ז, מ"ר בכנ' נִכְלֵיהֶם, — זמם רע של ערמה ותחבולה, Arglist; astuce, deceit: כי צררים הם לכם בְּנִכְלֵיהֶם (במד' כה יח). — ומצוי בסהמ"א: שההרכבה הרוכבת בשכל, אשר הוא נולד מכח הנשמה ואין בו נכל (מנחם גיצני הקראי, מכתב לר"ד הבבלי, לקו"ק, נספח' 47). כי השכל, אשר בו מכל אבקת רוכל, ואין בו נכל, יבדל מן המורגש, ועמו לא יקרב ולא יגש (הוא, מכתב לקהל' קהיר, שם 50). וטמנו פח ללכדהו וארבו לו כמו חיה והיו לו בנכליהם כסנבלט וטוביה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה). בחמי לבי נמס, כי הר חטאים עומס, עורי רגע וימאס, נכל עולם ייגע, ולשים בחבלו יגע, ושמחת חנף עדי רגע (רמב"ע, התבוננו ונדעה). יבקע כשחר אור צר ואורי נעלם, והיום הזה הלמוני צרי בנכלם, ועל ארצי שאון ככפירים בבקשם אכלם (ראב"ע, איך אוכל). מה אדבר לו אדעה כי לא לי שבילי, אך כפי יכלו יעזוב נכלו איש אוילי (הוא, אל אמת). וגדודי עוני באורם קלוני וצלוני, ואחרי סלוני סילוני וסלוני, ובנכליהם נכלוני, ומלדה ומבטן שכלוני (ר"י חריזי, תחכמ' יד). ויתמה לבי לשכלו ונכלו, ולא מצאתי מענה להשיב לו (שם ל). כי תמצא בו מרמת שועלים, וגנבות חתולים, ועזות כלב, ונכל דוב אורב, וטמאת עורב (שם מו). רבת צררוני בני  ימים גם צררו אותי במו נכלם, צורי חמל על דל ויום דינך אל נא יהי שב ממך נכלם (הוא, הענק, אות נ). על כן אמרתי אליך כי כל הנשים בוגדות וכל הנפשות מצודדות והנני מגיד אליך מעט מבגידותיהן ונכליהן (ר"י בן זבארה, ספ' שעשוע' ב). כאשר יעשה בלע ובכר וזולתם אשר בשקריהם ובפחזותם ובערמת מליהם ובדיהם ונכליהם יבואו אל החולה ויביטו אל פניו ויפתחו את עיניו ויסירו את צפרניו להפחידו ולהחרידו ולקרב יום אידו (שם י). פועל אותות ומסות, שחק עליהם לנסות, איך נכליהם להמסות, כל אשר יזמו לעשות (מנחם בר מכיר, שבת ב חנכה, אין מושיע). צפתה עין שכל ערום מנכל (נשמת לפסח, הגדה מצוירת ומנקדה, כ"י בריט"מ). אם את בתחבולות תבא ובנכל לבלום ברסן את פיהם ידומו (כהנת אברהם א לב ט). אין חכמה במזמות רשע ולא שכל בנכלי מרמה (ב"ז, תרג' ב"ס יט כה). בלילות יראו נכלי צבוע, מסכנות מתעשר מעגלי הבורח (יל"ג, בירח בלילה).