נָמֵל

* 1, ש"ז, כנ' נסתרת נְמֵלָהּ, — מפרץ רחב בשפת הים שהמים נכנסים שם לתוך היבשה והספינות מֹצאות שם מחסה מפני הרוח, Hafen; port; harbour: היה מצטער והולך עד שהגיעו לנַמֵלָה2 של יפו פלטתו והטילתו ליבשה (תוספת' יוה"כ ב ד). פעם אחת לא נכנסו לנמל3 עד שחשיכה (ערוב' ד ב). כיון שהגיע לנמילה4 של עכו היתה מבצבצת יוצאת מתחת דופני הספינה (יומ' לח.). אשה לא תטבול בנמל (שמואל בר"י, נדה סו:). משל לשתי ספינות שהיו פורשות בים אחת נכנסת לנמל ואחת יוצאה מן הנמל (ילק' קהל', רמז תתקעג). — ומצוי בסהמ"א: והוא בנה את מגדל פארון אשר בנמל אלכסנדר' אשר יראו בו עד היום נפלאות (יוסיפון, פרק יד). ואם הגיעה הספינה בשבת לנמל אחד ועשו נכרים הכבש לעצמם לירד בו כמו שדרכם לעשות מותר לישראל לירד לאותו נמל ובלבד שיהיה בינו ובין הנמל כשיכנס השבת אלפים אמה או פחות (תשו' הרמב"ם, אגר' רמב"ם צא:). שבגבולו יהיה נמל טוב לאניות לעלות מה שאין מצוי בכל מקום (פענח רזא, ויגש). שראובן קיבל עליו אחריות הסחורות מנמל אזמיר עד נמל ויניציאה (שו"ת שמש צדקה, יו"ד כא). — ואמר הפיטן: יצוריו חיבים להודות חסד גומל, גלי ים יורדים ונכנסים לנמל (רשב"י הבבלי, שבת בראש', אחשבה לדעת). ואם טבעו בים פשעם ביום הזה תנחם לנמל, ויאמרו ברוך גומל, טובות לחייבים (פיוט לשבת ויוה"כ, שבת ראש מקראים, אילת השחר קמה.).



1 מקור המלה בלשון יונית λιμήν. והנקוד לפי הנקוד שבתוספתה במקום המובא בפנים, ולפי הכתיב ביוד אחרי המם בגמ' בבלי המובא בפנים לפי גרסת הערוך, ולפי החרוז עם גומֵל שבפיוטים המובאים בפנים.

2 כך הנקוד בכ"י.

3 במדב"מ ללמין.

4 כך בערוך, ובדפו' לנמלה.

 

 

חיפוש במילון: