נָמַךְ

*, פעל נגזר מן נמוך, קל אינו נהוג.

— הִפע', *הִנְמִיךְ, — עשה נָמוֹךְ: ז' עננים היו ארבע מארבע רוחותם וכו' ואחת מלפניהם הגבוה מנמיכו והנמוך מגביהו (ספרי במד' פג). או הגבהו הנמיך עצמו או הנמוך הגביה עצמו (פסיק' רבתי כא). — ובסהמ"א: ולדברי זה התנא אינו צריך להנמיך הכותל המזרחי אע"פ שיגביהנו ק' אמה (ר"ח יומ' טז.). שאחד מנמיך כנפיו שבצד כותל זה למטה והשני מגביה כנפיו שבצד כותל השני למעלה (רגמ"ה ב"ב צט.). ואם מנמיכו כותלו מן החלון צריך להנמיכו מן החלון ד' אמות (הוא, שם כב:)מנמיכין לו מקום כשיושב בדין (רש"י מו"ק יו:). צריך להנמיך (את הגג) מן החלון ד' אמות (תשו' הרי"ף, טוחו"מ קנד לד). — ואת הקול: שהמשורר על פי כלי זמר מחתך את הדבור בפרוטרוט הכל לפי נעימות קול הכלי להגביה ולהנמיך (רש"י עמוס ו ה). ואם אין המתרגם יוכל להגביה את קולו ינמיך הקורא את קולו (ר' טודרוס הלוי, אוצר הכבוד על הגדות). ואפילו המתפלל ראוי שלא ינמיך קולו יותר מדאי (מהר"מ מלונזנו, שתי הידות, דרך חיים)המנמיך קולו מאד בתפלתו גורם לכון הלב ומגביה קולו אינו מכון (שם). — ואת הרוח: ויצטער ויתענה כמה שנים בכל יום ויום וינמיך רוחו (הרוקח, הלכ' תשובה כד).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים