ש"ז, כנו' נִצָּהּ, — כמו נִצָּהּ ; Blüte; fleur; blossom. ובגפן שלשה שריגם והיא כפרחת עלתה נִצָּהּ הבשילו אשכלתיה ענבים (בראש' מ י). — ואמר בן סירא: כנץ בענפי1 בימי מועד וכשושן על יבלי מים (ב"ס, גני' נ ח). — ובתו"מ: כשות של קישות והנץ שלה טהורה (עוקצ' ב א). הפטמא של רימון מצטרפת והנץ שלו אינו מצטרף (שם ג). משהכניסו (הזיתים) רובע מה רובע נץ או רובע זיתים וכו' נץ שהוא עושה רובע זיתים (ר' יונה, ירוש' שבי' ד י). איזוב אימתי כשר להזות בו משישיר את ניצו הזה בו עד שלא ישיר את ניצו רבי פוסל (תוספת' פרה יב (יא) א). הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום (ר' אבונה, ירוש' תעני' ד ח). לא שנו אלא שאין ניצן ניכר אבל ניצן ניכר יוצאין עליהן (ר' יוחנן, מו"ק ו.) התפוח הזה משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו חמשים יום (ר' עזריה, מד"ר שה"ש, כתפוח). — ובסהמ"א: וקפריסין הן נץ שעל ראשון של אבינות כנץ של רימון הנקרא ורד (תשו' הגא', הרכבי, סי' שעח). כגון נץ של רמון ושל תמר עלין דקין שעל הפרי בראשו (ר' גרשון, חול' קיח.). — ואמר המשורר: הרי בשמיה מרעה עפרים נצי כרמיה נרד עם כפרים (ר"י הלוי, נודע בכל המון).