פ"ע, נָצֹא, תֵּצֵא, עָף, ובהשאלה נדד בחפזון, והוא אחד עם א. נצה עי' ערכו. fliegen; s'envoler; to fly: תנו ציץ למואב כי נָצֹא תֵּצֵא1 ועריה לשמה תהיינה (ירמי' מח ט).
1 [רש"י מפרש: כי במעופה וחפזון תצא בגולה ויהיה נצא בגזרת נוצה כן חברו מנחם, וכן כי נצו גם נעו, ע"כ. ורד"ק בפירושו: ענינו כי עוף תעוף מן כי נצו גם נעו שענינו מלא הנוצה כי בכוח הנוצה יעוף העוף לפיכך ממשל ההליכה המהרה כנוצה. ונצא מקור והאל"ף המור' ה"א, וכן תצא והיה משפטו תִּצֵּא בדגש בפלס תטה אלא שבא הנח תמורת הדגש כמו שבא כן במקומות רבים, ע"כ. וכך ריב"ג בשרשיו. וי"ת ארי מגלא תגלי, גרס כנראה: יָצֹא תֵצֵא מלשון יציאה. וכן סומכ' ἐξόδῳ ἐξελεύσεται ועקי' תרגם נָצֹא מלשון נץ ופרח, ותצא מלשון יצא: ἀνϑοῦσα ἐξελεύσεται, וכך הירונ' florens egredietur, והפש': מטול דמחרב חרבא, כנראה גרס נָצֹה תִּצֶּה מן ב. נצה, מקביל ל־"ועריה לשמה תהיינה" הבא. וכן גם מהחדשים, עי' (Schwally, ZAW 1888, 197).]