פ"י, נָשְׁקָה, נָשָׁקוּ, לִנְשָׁק, וּשֲׁקָה, אֶשֳׁקָה, אֶשָּׁקְךָ, יִשַּׁק, יִשָּׁקֵנִי, יִשָּׁקֵהוּ, תִּשַּׁק, יִשְּׁקוּ, יִשָּׁקוּן, — נָשַׁק את פלוני ולפלוני, נגע בשפתיו בגופו ולחצן אליו ודבקן יחד בקצת שאון, Küssen; baiser; to kiss: גשה נא וּשֲקָה1 לי בני ויגש וַיִּשַּׁק לו (בראש' כז כו-כז).  וַיִּשַּׁק יעקב לרחל (שם כט יא).  ויחבקהו ויפל על צוארו וַיִּשָּׁקֵהוּ ויבכו (שם לג ד).  וַיִּשַּׁק להם ויחבק להם (שם מח י).  ויבך עליו וַיִּשַּׁק לו (שם נ א). ויפגשו בהר האלהים וַיִּשַּׁק לו (שמות ד כז).  וישתחו וַיִּשַּׁק לו וישאלו איש לרעהו לשלום (שם יח ז).  ויצק על ראשו וַיִּשָּׁקֵהוּ (ש"א י א).  וישתחו שלש פעמים וַיִּשְּׁקוּ איש את רעהו (שם כ מא).  וַיִּשַּׁק המלך לאבשלום (ש"ב יד לג).  ושלח את ידו והחזיק לו וְנָשַׁק לו (שם יה ה).  ותחז יד ימין יואב בזקן עמשא לִנְשָׁק לו (שם כ ט).  כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נָשַׁק לו (מ"א יט יח).  ויאמר אֶשֳּׁקָה2 נא לאבי ולאמי (שם כ).  יִשָּׁקֵנִי מנשיקות פיהו (שה"ש א ב). מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אֶשָּׁקְךָ גם לא יבזו לי (שם ח א).  וַתִּשַּׁק להן ותשאנה קולן ותבכינה (רות א ט).  וַתִּשַּׁק ערפה לחמותה (שם יד).  והחזיקה בו וְנָשְׁקָה לו (משלי ז יג). — ובהשאלה, ידו נָשְׁקָה לפיו, שם ידו על פיו לסימן שתיקה: ויפת בסתר לבי וַתִּשַּׁק3 ידי לפי (איוב לא כז). להם: הם אמרים זבחי אדם עגלים יִשָּׁקוּן (הוש' יג ב). — נָשַׁק על פה: אתה תהיה על ביתי ועל פיך יִשַּׁק4 כל עמי (בראש' מא א).— ובהשאלה, בדברים לא בע"ח, נשקו יחד, נדבקו יחד: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נָשָׁקוּ (תהל' פה יא). — ובתו"מ: בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכים בשר אין חותכין אלא על גבי השלחן כשנושקין אין נושקין אלא על גב היד וכשיועצין אין יועצין אלא בשדה (ר' עקיבא ברכ' ח:).עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו (לר"א בן ערך) על ראשו ואמר ברוך אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה (חגי' יד:).  מעשה בר' חנינא שהדירו אביו בנזיר והביאו לפני ר"ג וכו' עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר מובטח אני בזה שמורה הלכה בישראל (נזיר כט:).  למה בכה (יעקב אחרי נשקו את רחל) שראה אנשים מלחשים אלו לאלו מפני שנשקה מה בא זה לחדש עלינו דבר ערוה (מד"ר' בראש' ע).  אתה תהיה על ביתי וגומר שלא יהיה אדם נושקיני חוץ ממך (שם צ)  הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופשה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או שאני נושקה ואין לי עון (שם שמות יו).  יצאה אחותה שזינתה לקראתה חבקו ונשקו זו לזו כיון שנשקו זו לזו הריחה במים המרים מיד מתה (שם במד' ט).  באותה שעה נשקו הקב"ה (למשה) ונטל נשמתו בנשיקת פה (שם דבר' יא). באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת כלן ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו (ר' יוחנן, שם שה"ש, וחכך). — ואמר המשורר: תבער חמתו בו ואפו יחרה וברך לשון מים לאט יסחו ישק וישך יחליא גם יחלים ובתהפוכותיו אנוש ישמחו (רמב"ע, אש קדחו).  יום שעשעתיהו עלי ברכי וירא תמונתו באישוני נשק שתי עיני מתעתע את תארו נשק ולא עיני (ר"י הלוי, יום שעשעתיהו ).  ריחי בריח מר דרורך אמהרה אולי בריחי אשקה אפיך (הוא, מה לך צביה).  ויפרש כצפעוני ויקשר ולא יניא וישך ואם ישק פצעים נשיקותיו (ראב"ע, בשם אל). —   וצווי,°נשוק: והאותות אשר דבר כבר באו וכן המה  חבוק ונשוק ושוק על שוק ואזרֹע עלי שכמה (ראב"ע, הרתקת כליל חכמה). — ופָעול, *נָשׁוּק, נְשׁוּקָה: אמר הקב"ה יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה (רב יצחק, סוט' מב:). — ובסהמ"א: שמתו ע"פ שכינה ואין ראויה רימה לשלוט במי שנשוק משכינה (רש"י, ב"ב יז.). — ואמר המליץ: לחיו לחי חשוק ופיהו בכל פה נשוק ר"י חריזי, תחכמוני כז). ולא כשירי בן ברוך בפי הלבבות נשוקים ולא כשירי ר' אדונים ביד החן חבוקים (שם לה). — ובהשאלה: איזהו עיקל כל שמקיף פרסותיו ואין ארכובותיו נושקות5 זו לזו (בכור' ז ו).  בשעת פטירתו (של ר"א) נשק שתי אצבעותיו6 זו בזו  ואמר אוי לי על שני ספרי תורות אלו (כלה רבתי ו).  (כתוב) סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק את החורף (ר' יוסי בר' בון, ירוש' יבמ' טו ב).  ביום ששני עולמות נושקין זה את זה העולם הזה יוצא והעולם הבא נכנס (שם). — ובסהמ"א: אבר נושק במקום תשמיש (רש"י, יבמ' נה:). כיפאות של גשרים נשתברו ונשקו זו את זו (הוא, מו"ק כה:).  אמר מהר"י סגל שאביו למדהו בינקותו על הגלוסקאות הנושקות זו את זו ונתחברו הרבה יתר בעת אפייתן הבוצע מאחד מהן אל יבצע במקום שנשקה בחברתה (ספ' מהרי"ל הלכ' סעודה).

— פִע', נִשֵּׁק, לְנַשֵּׁק, נַשְּׁקוּ, יְנַשֵּׁק, יְנַשֶּׁק, — כמו קל בנחץ הפעולה: וירץ לקראתו ויחבק לו וַיְנַשֶּׁק-לו (בראש' כט יג).  ולא נטשתני לְנַשֵּׁק לבני ולבנותי (שם לא כח).  וישכם לבן בבקר וַיְנַשֵּׁק לבניו ולבנותיו (שם לב א).  וַיְנַשֵּׁק לכל אחיו ויבך עליהם (שם מה יה).  נַשְּׁקוּ בר7 פן יאנף ותאבדו דרך (תהל' ב יג). — ובתו"מ: המגפף (את הע"ז) והמנשק והמכבד (לפניה) והמרבץ והמרחיץ והסך והמלביש והמנעיל (סנה' ז ו).  מלמד שלא בא (עשו) לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש (מד"ר בראש' עח).  היתה בת פרעה מנשקת ומחבקת ומחבבת אותו כאלו הוא בנה וכו' והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו (שם, שמות א).  לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר (ר' איבו, שם ויקר' יד).  אם עסקת בדברי תורה וכו' סוף שהכל מנשקין לך על פיך (שם שה"ש ישקני).  מעשה בשני אחים שהיה אחד במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו ומנשקתו (ר' ר' פנחס, שם שה"ש, מי יתנך).  למלך שהיה יוצא מפלטין שלו בכעס משהיה יוצא היה חוזר ומגפף ומנשק בכותלי פלטין ובעמודי פלטין ובוכה ואומר הוי שלום וכו' כך משהיתה שכינה יוצאה מביהמ"ק  היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית המקדש (ר' אחא, שם איכ', פתיח').  אמרה לו אמו בחיי ראשך קיסר תנה את בני ואחבקהו ואנשקהו וכו' נפלה אמו עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו וכו' עד שהיתה מנשקתו ומחבקתו גזר עליו והרגוהו עליה (שם, על אלה).  ובכל מדינה ומדינה שהיו מגיעי' כתביו של מלך היו מחבקים ומנשקים אותם ועומדים על רגליהם ופורעים ראשיהם וקורין אותם באימה (שם, אסת' א, ויהי בימי).  ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארה (שם, ויהי ביום השלשי). 

— פֻע', °נֻשַּׁק, מְנֻשַּׁק, — שנשקוהו: הנשיקה היא פגישת שפתי מנשק והמנושק (ר"י א"ת, השרשים לריב"ג, נשק).

— הִתפ', *הִתְנַשֵּׁק: אם עמלת בתורה בעולם הזה סוף להיות שפתיך מתנשקות לעתיד לבא (אדר"נ, נוסח' ב יב). 

— הִפע', מַשִּׁיקוֹת, — הִשִּׁיקוּ זה לזה, נגעו נגיעה קרובה זה לזה, גם דברים לא בע"ח: וקול כנפי החיות מַשִּׁיקוֹת אשה אל אחותה (יחזק' ג יג).  — ומצוי הרבה בתו"מ, בפרט בענין חבור שני נוזלים: מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהורה (ר' יהושע, טהר' ח ט).  שתי מטהרות זו על גבי זו נוטל את הפקק מבינתיים ומשיקן ומחזיר את הפקק למקומו (תוספת' עירוב' יא ט).  אין מטבילין את המים ביו"ט ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי ר' וחכמים אומרים מטבילין את המים ביום טוב ומשיקין את המים בכלי אבן לטהרן אבל לא להטבילן (שם יו"ט ב ט).  עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה (שם מקוא' ה ב).  מטהרים את המקואות העליון מן התחתון וכו' כיצד מביא סלון של חרס או של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה דיו (מקוא' ו ח).  מי החג שנטמאו השיקן ואח"כ הקדישן טהורין הקדישן ואח"כ השיקן טמאין (ר' הושעיא, פסח' לד: ).  התמד עד שלא החמיץ משיקו במים משהחמיץ אין משיקו במים (חול' כו.).  כאדם שהוא משיק שני גבין זה על זה והוא מדביקן (מד"ר שה"ש, ישקני). — והִשִּׁיק את פיו, הדביק את שפתיו זו בזו, שתק: יש דברים שמשיקין עליהן את הפה (ר' לוי, ירוש' ע"ז ב ח). —  ובסהמ"א: וקול החרבות משיקות קולם כי ידבקו חרב אל חרב (יוסיפון תקה).  משיק השמש באותו מקום (רש"י, סוט' כו:).  השיק שפתותיך זו לזו (באור הגר"א, תוספת' פרה י ב).