1, ת"ז, לנק' בָּרָה, מ"ר בָּרִים, בָּרוֹת, — א) מי שהוא טהור, זך, נוצץ, Lauter; clair; clear:  מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה בָּרָה כחמה שה"ש ו י. — ובהשאלה במוסריות, ישר, בלי עולה: ותאמר זך לקחי וּבַר הייתי בעיניך איוב יא ד. פקודי יי' ישרים משמחי לב מצות יי' בָּרָה מאירת עינים תהל' יט ט. — ובר הלב: אך טוב לישראל אלהים לְבָרֵי לבב תהל' עג א. — ובמשמ' אהובה, חביבה, נעימה: אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה בָּרָה היא ליולדתה שה"ש ו ט. — ב) *בַּר בדבר, מי שיודע דבר מהדברים על בֹריו,  Fachmann; spécialist; specialist: זה היה מעשה (שנטעו כרם בערבוביה  ופקפקו אם הוא ראוי לשם כרם או אין) ובאו ושאלו את ר"ג א"ל צאו ושאלו את יוסי בן גלאי שהוא בר ובקי בהלכות הכרם יצאו ושאלוהו אמר להן אם יש בו לכוין שתים נגד שלש ה"ז כרם ואם לאו אינו כרם תוספתא כלא' ג ו, בש"ס וילנה.