1 משק' מֶלֶךְ, עֶבֶד, ועי' הערה לקמן.

2 כך בנוסחה המסורה הכתיב והנקוד. והנה אין ספק בדבר כי בנֻסחת השבעי' כבר היתה מלה זו כהויתה, הואיל והם תרגמו ἀετός שהוא השם היוני להעוף המפֻרסם. ומעדותו של הירונ' אנו רֹאים כי גם בנסחתו של עקילס היתה מלה זו כתובה, אמר וז"ל: Interpretati sumus in gutture tuo sit tula… Aq. et Sym. et Theod. Similiter transtulerunt  וכן ת"י: כנישריא. אבל מה כונת הדברים כנשר על בית יי'? כבר נתלבטו בזה כל המפרש' הקדמונ' והחדש' ולא מצאו דבר מניח הדעת. רבם רֹאים בהמלה נשר רמז על האויב. כך ת"י: הא כנשרא דמשתדי כן יסק מלך במשריתיה וישרי על בית מקדשא דיי', וכך רש"י: עופו ומהרו האויבים כאשר ידאה הנשר, ע"כ. וכעין זה שאר המפרשים, וגם מהחדשים מי שמקים הנסחה המסורה. אבל המליצה קשה מאד, כי לפי פרוש זה העקר, הפעל יעלה או או ידאה וכדומ', חסר מן הספר. וכמו"כ אי אפשר לאמר כי הדמיון כנשר מֻסב להשופר, כי מה דמיון יש בין תקיעת שופר והעוף נשר? ובהיות שגם תחלת הפסוק, אל חכך שופר, קשה, לא ישימו את השופר להחך אלא הפה, לכן החליטו רֹב החדשים כי חצי הראשון של הפסוק כלו משֻבש והגיהו הגהות מתחלפות (בארץ מצרים ילחכו עפר באשור מעל בית יי', הרם קול בכֹח כשופר על בית יי', אל תחשך כשופר הרם קולך על בית יי') והצד השוה שבהן היא שכלם מוחקים את השם נֶשֶׁר מהכתיב. אבל, כבר נאמר בתחלת הערה זו, כי על מציאות השם נשר בכתוב זה מעיד גם תרגום השבע' ועל המלה שופר, אעפ"י שמתרגום השבע' שבמקום הכתוב בו νῆ, נראה שהם קראו עפר, מעידים תרגומיהם של עקילס וסומכוס ותאודוטיון, כמו שנזכר בתחלת הערה זו בשם הירונ'. ולא עוד אלא שלהשם עפר אין שום מקום בכתיב זה, אם לא נחדש במקומו כתיב אחר לגמרה, כמעשה המגיהים החדשים, ולכן רגלים לדבר כי שתי אלה המלים, שופר ונשר, הן מעֹצם נסחת הכתוב כמו שיצאה מפי הושע. ובהיות שבאמת אי אפשר למצא שום דמיון בין תקיעת שופר להעוף נֶשֶׁר, על כרחנו אנו צריכים להחליט כי בהמלה נשר שבכתוב זה לא היתה כלל כונה להעוף נֶשֶׁר אלא לאיזה דבר אחר שאפשר לדמות לו תקיעת שופר. והנה בערב' שימש הפעל נשר نشر, מלבד שמושו כמו בעבר', בענין נשירת העץ במשיר ובענין נשירת עלים וכדומ', עוד במשמ' פרסום דבר להעם. אמר אלג'והרי וז"ל: ונשרת אלח'בר אד'אד'אע, ע"כ. ובעבר': נשרת החדוש אם הודיעהו ופרסמו ברבים ואנתשר החדוש, אם נתפרסם. ומזה השם בערב' מנשור منشور, הוא כרוז מהשולטן וכדומ' להעם, Manifest בלע"ז. פעולה זו של הכרזה ופרסום דבר ברבים היא היותר נאותה בדברי הנביא כאן לפי הענין. ורגלים לדבר כי המלה נשר כאן היא שם להאיש שהוא מכריז ומפרסם דבר ברבים, וכמו שהוא המנהג בכל העמים מעולם פעולה זו נעשית בתקיעת שופר בפה המכריז, וזהו המכֻון בכתיב זה בשתי המלים שופר כנשר, כלו' כמו המכריז, הכָרוז. ואפשר שהקריאה האמתית של השֵׁם הזה הוא נַשָּׁר במשק' רַכָּב וכדומ', רק מפני שהמנקדים ראו בו את השם של העוף נקדוהו נֶשֶׁר. ואפשר שגם הכָרוז הזה נקרא נֶשֶׁר, ע"מ מֶלֶךְ, עֶבֶד וכיוצא בהם. אבל, עוד נשאר הדחק בתחלת הכתיב אל חכך, שאפי' אם נניח שאפשר להשתמש בהשם חך כאן במקום פה, עכ"פ חסר פעל שים או כיוצא בו. ועל כרחנו צריך להניח כי שתי המלים אל חכך הן שבוש מאיזו מלה אחרת שהיתה כתובה בתחלת כתוב זה. ורגלים לדבר שהתחיל הכתוב בפעל בענין פרסום והודעה בקהל, ובהיות שמהתרגום הסורי, שתרגם איך קרנא נראה כי קרא כשופר, אפשר שהכף הסופית של חכך נשתרבבה מתחלת המלה כשופר. ואולי הלמד של אל נפרדה מן המלה שלאחריה, שהיתה לחך. ואולי זה היה פעל מיוחד ששמש, אולי בלשון אפרים בענין פרסום והכרזה, שאין למושג זה פעל אחר מיוחד באוצר המלים של המקרא.