נֶשֶׁר
*1, ש"ז, מ"ר נְשָׁרִים, — מה שׁנֹשֵׁר מהאילן, עלים או פֵרות: פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר סוכ' א ג. מתירין גמזיות של הקדש ואוכלין נשרים בשבת ונותנין פיאה לירק תוספת' פסח' ב [ג] יט. היו פותחין גינותיהם ופרדסותיהם לעניים שהיו בשני בצרות והיו עניי ישראל אוכלין נשרים בשבת שם כא. ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת בשבתות וימים טובים פסח' נו.. נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמול נשרו ירוש' ביצ' א א.
1 כך הנקוד במשנ' מנקד' דפוס ליוורנ', וכך נקד יסטרוב. בקטע כ"י משנ' מנֻק' ביה"ס שכטר נֵשֵר (בכ"י זה אין סגול). לוי ואחריו קוהוט נקדו נָשָר.