*, פ"ע, — נָשְׁרוּ העלים או הפרות מן העץ, נתקו מעל העץ ונפלו: נשרו (הפרות) ואחר כך הפרישן אינו חייב משום פאה (תוספת' פאה ב יב). לעלין יש ביעור מפני שנושרין מאביהן (שביע' ז ה). עלי קנים ועלי גפנים עד שישורו1 מאביהן (שם ט ו). אף לא ירקות (זורעין תחת האשרה) בימות הגשמים מפני שהנמיה נושרת עליהן והווה להן לזבל (ר' יוסי, ע"ז ג ח). ערבה גזולה ויבשה וכו' כמושה ושנשרו מקצת עליה (סוכ' ג ג). פירות הנושרין וכו' (מן האילן בשבת אסורים) גזרה שמא יעלה ויתלוש (אביי, ביצ' ב:). עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט (ר' יוחנן, ביצ' ד:). בשעה שבנה שלמה ביהמ"ק נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירותיהן בזמנן וכשהרוח מנשבת בהן נושרין (ר' הושעיא, יומ' כא:). זית אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים (ריב"ל, מנח' נג:). ראה נובלות שנשרו אומר ברוך דיין האמת (ירוש' ברכ' ו ג). נשרין ספק מהיום נשרו ספק מאתמל נשרו (שם ביצ' א א). — והתבואה והענבים בשעת הקציר והבציר: איזהו לקט הנושר בשעת קצירה ובשעת תלישה ר' יוסי אומר אין לקט אלא נושר בשעת הקצירה בלבד (תוספת' פאה ב יד; ומשנה שם ד י). איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה (פאה ז ג). — והשערות, נמרטו ונפלו: היו בו שתי שערות תלש אחת ונשרה אחת וכו' היו שלש תלש אחת ונשרו שתים (תוספת' נגע' ג ב). שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו (בכורו' ג ד). סבי שמש זוגדס והצירן ושנשרו ריסי עיניו פסול מפני מראית העין (שם ז ג). והיתה לאה בוכה עד שנשרו ריסי עיניה (רב, ב"ב קכג.). מעשה באשה אחת שכנתו של ר"ג שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה שמע ר"ג קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו (סנה' קד:). פעם אחת עבר אדם בתוך מדבר כוב זה וראה נחש אחד ישן וכו' ומרוב שנכנסה בו חרדה נתבהל ונשר שערו והיו קורין אותו מרוטה (ר' אבא, מד"ר שמות כד ח). מעשה במרים בתו של נקדימון שהיתה שומרת יבם וכו' וכשבא הרעב נשר שערה מן הרעב (פסיק' רבתי כט-ל). — והדמעות, נזלו מעיניו: והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן (רב, גיט נח.). שבשעה שעקד אברהם אבינו את בנו על גבי המזבח בכו מלאכי השרת וכו' ונשרו דמעות מעיניהם לתוך עיניו (מד"ר בראש' סה). בשעה שנכנסו שונאים לביהמ"ק תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן והיו בוכין והיו הדמעות יורדות על לחייהן ולא היו יכולין לקנחן ונושרות על לחייהם כצרבת (שם איכ', ודמעתה). — והשִׁנַּיִם: המקנח בדבר שהאור שולטת בו שיניו התחתונות נושרות (שבת פב.). שני כפירים נתעו אלו גבוריו של יוסף שכיון שכעס יהודה נשרו שיניהם של כולם (ר' יוחנן, מד"ר בראש' צג). — והצפרניים: וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה מדדו לה וכו' היא הראתה לו באצבע לפיכך ציפורניה נושרות (סוט' ט.). — והבתולים: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות עשו להן כבלים והטילו שלשלת ביניהן שלא יהו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות (ר' יוחנן, שבת סג:). — ואבנים, מסמרים, וכיוצא בהם: בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים (תוספת' נגע' ו יב) נשרו רב מסמרותיו (של הסנדל) ונשתיירו בו ארבע וחמש (שם שבת ד [ה] ה).  אבנים שנשרו מן המרקוליס (ע"ז נ.). — ובגדים, כלים, וכדומ': מי שנָשרו2 כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש (שבת כב ד). כלי נצרים וכו' אעפ"י שנשרו שפתותיהן (כלים כ ב). אין נותנין את המוכין לא לתוך הכר ולא לתוך הכסת ביו"ט וכו' נשרו מחזירין אותן (שבת מח.). אמרו עליו על אחר בשעה שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי טועין נושרין מחיקו (חגי' טו:). קנקנים של עכו"ם שהחזירן לכבשן האש כיון שנשרה זיפתן מהן מותרין (ר' יוחנן, ע"ז לג:). — ובסהמ"א: ויש מי שאומר עיכבן המטר הנושר מן השמים (ר"ח, סנה' יב.). — וסמן בחלום, חֹטם שנָשַׁר, לחיים שנָשְׁרוּ: שאל בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל ראיתי (בחלום) שני לחיי שנשרו אמר שני גדולי רומי יעצו עליך רעה ומתו (ברכ' נו:). א"ל בר קפרא לרבי ראיתי חוטמי שנשר א"ל חרון אף נסתלק ממך (שם).

— הִפע', *הִשִּׁיר, מַשִּׁיר, מַשֶּׁרֶת, — הִפִּיל, השליך מעליו: איזוב אימתי כשר לחזות בו משישיר את ניצו (תוספת' פרה יב א). יורה שמשיר הפירות ושוטף הזרעים ואת הגרנות (ספרי דבר' מב). הנח תבואה בקשה תלתן בעמיר תמרים במכבדות יכול אפילו השירה אותן הרוח תלמוד לומר אותן הפרישם ואחר כך השירה אותן הרוח כשם שזכו בהם כך זכו בעיציהם (ספרא, קדוש' א ג). המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין וכו' להשיר ממנו משקין (מכשי' א ב). אילן שמשיר פירותיו סוקרו בסיקרא וטוענו באבנים (שבת סז.). יש לו (סנפיר וקשקשת) עכשיו ועתיד להשירן בשעה שעולה מן המים (חול' סו.). פרצה דחוקה מותר ליכנס בה בשבת ואע"פ שמשיר צרורות (שמואל, נדה סד:). פירצה דחוקה נכנסים בה בשבת אפילו משרת צרורות (הוא, ירוש' ברכ' ב ו). מעשה באשה אחת שהיתה משרת כמין שערות אדומות ובא מעשה לפני חכמים ושלחו וקראו לרופאין ואמרו להן שומא יש לה מבפנים (ירוש' נדה ג ב). שכשבנה שלמה ביהמ"ק צר בו כל מיני אילנות בשעה שאילנות שבשדה עושים פירות אלו שבבית עושים פירות והיו משירים פירותם ומלקטים אותם ומניחין אותן לבדק הבית (מד"ר שה"ש, עמודיו). — והִשִּׁיר את השער: לא יחוף הנזיר את ראשו באדמה מפני שמשרת את השער (ר' ישמעאל, נזיר ו ג). אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר (ר' יהודה, מו"ק ט:). מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין (רבה בר אבוה, שבת קמט.). — ובסהמ"א: העביר על ראשו סם שמשיר את השער והשיר את השער אינו לוקה (רמב"ם, נזירות ה יב).

— פִע', נִשֵּׁר, מְנַשֵּׁר, — א) נִשֵּׁר אבר מן הגוף, קרע אותו, נתקו ממקום חבורו: ואיזהו עיקור שאין בה טריפה המנשר פרסותיה מן הארכובה  ולמטה (ע"ז יא.). מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו ועגלה שהיתה מושכת בקרון שהיה יושב בו מנשר פרסותיה מן הארכובה ולמטה מקום שאין עושה אותה טרפה (רמב"ם, אבל יד כה). — ונִשֵּׁר בשערו, תלש אותן: כנזיר הזה שמנשרים בשערו ואומרים לו למה שערו של זה גדול [והוא אומר להם] שהוא נזיר (פסיק' רבתי לא). ובהשאלה, °נִשֵּׁר את הטֻמאה וכדומ': טהרה תזרוק ותחשר טמאה תשליך ותנשר (רשב"י הבבלי, לך ה' הצדקה, סליח' מנח' יוה"כ). — ב) בהשאלה, *נִשֵּׁר את פלוני: (כתוב) ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר וגו' נבול תבול ר' יהושע אומר יחללו3 אותך וינשרו אותך (מכי' יתרו, עמלק ב).