נָשַׁת

1 פ"ע, נָשְׁתָה, נָשָׁתָָּה, — א) נָשְׁתָה לשונו בצמא, וכדומ', יבשה ונחלשה שאינה יכול לנוע, vertrocken; dessécher; to be parched: העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נָשָׁתָּה2 אני יי' אענם אלהי ישראל לא אעזבם אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות (ישע' מא יז-יח). — ב) נָשַׁת כֹּחוֹ, נחלש, רפה, erlahmen; se débiliter; to be enfeebled: חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדת נָשְׁתָה3 גבורתם היו לנשים (ירמ' נא ל). — ואמר המליץ: היגון והאנחה שוברים כחו הצרות והמצוקות נושתות גבורתו (רסע"ג, בקשה, יי' שפתי). יהודי בן ששת אשר חכמתו שת לכל לשון נשת כמו מים זרים (תשו' תלמידי דונש, את מי חרפת). ישב בראש צחיחו וינשת לשונו מציחו ירד לארץ נצחו והצרעת תזרח במצחו (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ה כב:).

— נִפע', נִשַּׁת, נִשְּׁתוּ, — נִשְּׁתוּ מים מִיָּם, נהר וכדומ', נעלמו, כלו', נִתְיַבְּשׁוּ: וְנִשְּׁתוּ מים מהים ונהר יחרב ויבש (ישע' יט ה).

— הָפע', °הָנְשַׁת, הוּנְשַׁת, — הָנְשַׁת גרונו, נתיבש הגרון ונעשה הקול צרוד, נִחַר: גרוני הונשת קרוא ארוכה קוה נחת והנה פרוכה (ר' קלוני' בן יהודה, אדברה תחנונים, יוצ' יוה"כ).



1 עי' הערה להשרש נשת.

2 אמר ריב"ג: שׁדה אלתא מנאג'ל אלוקפ וכת'ירא מא ישדדונ פי אלוקפ. ובעבר' דגשות התיו מפני ההפסקה כי הרבה פעמים הם מדגישין בהפסק, ע"כ. וכן רד"ק. והדגשׁות מפני ההפסק לתפארת, ורש"י אמר שהוא במקום ונששתו, עי"ש.

3 השבע' נֻסחה אחרת כלה. ת"י אתברת, נשברה ופרש ריב"ג: ומעני הד'א אללע'ה בטלאג אלשי וד'האבה ע"כ. וכן רד"ק: הפסק הדבר ואבדו.