1 ש"ז, — א) מכתב, אגרת, Brief; épitre, lettre; letter: וכתב הַנִּשְׁתְּוָן כתוב ארמית ומתרגם ארמית (עזר' ד ז). וזה פרשגן הַנִּשְׁתְּוָן אשר נתן המלך ארתחשסתא לעזרא הכהן הספר (שם ז יא). הן הנשתוון הזה יוודע לאחוותך כי זה כמה שמעתי עליך טובות גדולות ונפלאות (ר' הלל מוירונא, מכתב ע"ד ספרי הרמב"ם, חמדה גנוזה יח.). — ואמר הפיטן: צר ואויב הלטיש עיניו פיהו פער לשאוף עיניו עשת בשלו להשמיד קהל המוניו סגל לאבד חרת בנשתוָניו (ר' משולם, במתי מספר, סליח' לתענ' אסתר). — ב) °ש"נ, — מדת הַנִּשְׁתְּוָן, תבונת אדם חסיד, שהשבח והגנות, הכבוד והקלון שָׁוִים בעיניו; gleichgültig; indifférent: והנה לא חשתי בזה כלל כי כבר הגעתי ת"ל למדת הנשתוון שזכר בעל חובות הלבבות2 (הקד' שו"ת חות יאיר). וכבר השמיענו הרב החסיר בחובות הלבבות שתכלית מדת הענוה הוא להגיע למדת הנשתוון (צפורן שמיר, סי' ג מג). שישוה בעיניו הכבוד והקלון זהו מדת הנשתוון (ר' אליעזר פאפו, פלא יועץ כח). קנה בנפשו מדת הנשתוון עד שלא הקפיד כלל (שם כט). שאם לא הגעתי למדת הנשתוון לפחות ודוממתי (שם). מעולם לא הגעתי למדת הנשתוון כאשר הגענו הזמן הזה בהתוכחנו עמך (רי"מ חזן, ספ' שארית הנחלה כח).