פ"י, וגם פ"ע, נְשָׂאֲךָ, נְשָׂאוֹ, נָשְׂאָה, נְשָׂאַתְנִי, נָשָׂאתָ, נְשָׂאַתָנִי במקור נדפס בטעות: "נְשָׂאַתְנִי" - הערת פב"י., נְשָׂאתִים, נָשָׂאתִי, נָשְׂאוּ, נָשָׂאוּ, נָשׂוּא, נָשׂוּי, נְשָׂאוּם, נְשָׂאתֶם, נֹשֵׂא, נֹשְׂאִים, נֹשְׂאֵי, נוֹשְׂאֵי, נֹשֵׂאת, נוֹשֵׂאת במקור נדפס בטעות: "נֹשֵׂאת" - הערת פב"י., נֹשְׂאוֹת, -אֹת, נְשׂוּי, נְשׂוּא, נְשֻׂא, נְשֻׂאִים, נְשֻׂאֹתֵיכֶם, נָשׂא, נָשׂוֹא, נְשׂא, שׂוֹא, מִנְּשׂוֹא, שְׂאֵת, לָשֵׂאת, שֵׂאתִי, שְׂאֵתוֹ, נָשְׂאִי, שָׂא, נְשׂא, שָׂאֵהוּ, שְׂאִי, שְׂאוּ, שָׂאוּנִי, אֶשָׂא, אֶשָׂאֶנוּ, תִּשָּׂא, תִּשְׂאִי, יִשָּׂא, יִשָּׂאֲךָ, יִשָּׂאֵהוּ, יִשָּׂאֶהָ, יִשָּׂאֶנָה, יִשָּׂאֵנִי, יִשָּׂאֵם, תִּשָּׂא, תִּשָּׂאֵנִי, תִּשָָּׂאֵהוּ, תִּשָּׂאֵם, נִשָּׂא, תִּשְׂאוּ, תִּשָׂאוּ, תִּשֶּׂאינָה, תִּשָּׂאוּן, יִשְּׂאוּ, יִשָּׂאוּ, יִשָּׂאֻהוּ, יִשָּׂאוּם, יִשָּׂאוּנִי, יִשָּׂאוּנְךָ, יִשָּׂאֻהוּ, תִּשֶּׂאנָה, תִּשֶּׂנָה, —  נָשָׂא דָבָר,  א) הרים דבר או פלוני ממקומו למעלה, או להוליכו למקום אחר, aufheben; lever; lift up, וירבו המים וַיִּשְׂאוּ את התבה ותרם מעל הארץ בראש' ז יז.  קומי שְׂאִי את הנער והחזיקי את ידך בו בראש' כא יח; גם לא יז; מב כו.  וַיִּשָּׂא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימין ממשאת כלם חמש ידות שם מג לד.  שְׂאוּ לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים הכין שתים עשרה אבנים והעברתם אותם עמכם יהוש' ד ג.  ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת במקור נדפס בטעות: "ושכת" - הערת פב"י. עצים וַיִּשָּׂאֶהָ וישם על שכמו שפט' ט מח.  בן חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתם מיזרעאל וַתִּשָּׂאֵהוּ אמנתו ותנס ש"ב ד ד.  ויעזבו שם את עצביהם וַיִּשָּׂאֵם1 דוד ואנשיו שם ה כא.  וַיִּשָּׂא הנביא את נבלת איש האלהים וינחהו על החמור מ"א יג כט.  ויהוא מלא ידו בקשת ויך את יהורם וכו' ויאמר אל בדקר שלשה שָׂא השלחהו בחלקת שדה נבות היזרעאלי מ"ב ט כד-כה.  ויאמר אליהם שָׂאוּנִי והטילני אל הים יונ' א יב.  מפני זעמך וקצפך כי נְשָׂאתַנִי ותשלכני תהל' קב יא.  כוס ישועות אֶשָּׂא ובשם יי' אקרא שם קטז יג.  תהפך לאכזר לי בעצם ידך תשטמני תִּשָּׂאֵנִי אל רוח תרכיבני איוב ל כא-כב.  אל נא אשא פני איש ואל אדם לא אכנה כי לא ידעתי אכנה כמעט יִשָּׂאֵנִי2 עשני שם לב כא-כב. —  וחיה טֹרפת:  רֹעה היה עבדך לאביו בצאן ובא הארי ואת הדב וְנָשָׂא שה מהעדר ש"א יז לד.  אני אטרף ואלך אֶשָּׂא ואין מציל הוש' ה יד. — והרוח הרים וְהִסִּיעַ דבר ממקומו והוליכו למרחוק:  הבקר היה ורוח הקדים נָשָׂא את הארבה שמות י יג; גם יט.  והיה אני אלך מאתך ורוח יי' יִשָּׂאֲךָ על אשר לא אדע מ"א יח יב.  ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נְשָׂאוֹ רוח יי' וישלכהו באחד ההרים מ"ב ב יו.  אף כל שרש בארץ גזעם וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תִּשָּׂאֵם ישע' מ כד; גם מא יו.  בזעקך יצילך קבוציך ואת כלם יִשָּׂא רוח יקח הבל והחוסה בי ינחל ארץ שם נז יג; גם סד ה.  ורוח נְשָׂאְתְנִי ותבאני כשדימה אל הגולהיחזק' יא כד;גם ג יב; ח ג; מג ה.  יִשָׂאֵהוּ קדים וילך וישערהו ממקומו איוב כז כא. —  נשא חרב, מטה, להכות בם:  לא יִשָּׂא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ישע' ב ד.  אל תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטה יִשָּׂא עליך בדרך מצרים שם י כד. —  ונס וכדומ', הרים למעלה לאות:  וְנָשָׂא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ שם ה כו; גם יג ב; יח ג.  שְׂאוּ נס ציונה העיזו אל תעמדו ירמ' ד ו.  העזו בני בנימין מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שְׂאוּ משאת כי רעה נשקפת מצפון שם ו א. —  וכן נָשָׂא יד לאות:  כה אמר אדני יי' הנה אֶשָּׂא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה ישע' מט כב. —  או לסמן של גבורה:  קומה יי' אל נְשָׂא ידך אל תשכח עניים תהל' י יב. —  ולתפלה:  שמע קול תחנוני בשועי אליך בְּנָשְׂאִי  ידי1 אל דביר קדשך שם כח ב.  שְׂאוּ ידכם קדש וברכו את יי' שם קלד ב. —  וכמו כן נָשָׂא כפיו, לתחנה:  שפכי כמים לבך נכח פני אדני שְׂאִי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות איכ' ב יט.  כן אברכך בחיי בשמך אֶשָּׂא כפי תהל' סג ה. —  ונָשָׂא כפיו אל דבר, מפני תשוקה להדבר ורצון להשיגו:  וְאֶשָּׂא כפי אל מצותיך אשר אהבתי ואשיחה בחקיך שם קיט מח. —  נָשָׂא ידיו לברך העם:  וַיִּשָּׂא אהרן את ידו אל העם ויברכם ויקר' ט כב. —  ובפרט נָשָׂא ידו לשבועה:  והבאתי אתכם אל הארץ אשר נָשָׂאתִי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב שמות ו ח.  אם אתם תבאו אל הארץ אשר נָשָׂאתִי את ידי לשכן אתכם בה במד' יד ל.  כי אֶשָּׂא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם אם שנתי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי דבר' לב מ-מא.  ביום ההוא נָשָׂאתִי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם יחזק' כ ו; גם כ כג; לו ז;מד יב; מז יד.  וירגנו באהליהם לא שמעו בקול יי' וַיִּשָּׂא ידו להפיל אותם במדבר תהל' קו כה-הו.  ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נָשָׂאתָ את ידך לתת להם נחמ' ט יה. —  ונָשָׂא בלבד בלי השם יד, במשמ' זו:  כי יתפש איש באחיו בית אביו שמלה לך קצין תהיה לנו וכו' יִשָּׂא ביום ההוא לאמר לא אהיה חבש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימני קצין ישע' ג ו-ז. —  ונָשָׂא ידו בפלוני, בפרט במלך וכדומ', פשע בו, מרד בו:  ברוך יי' אליהיך אשר סגר את האנשים אשר נָשְׂאוּ את ידם באדני המלך ש"ב יח כח; גם כ כא.  ונָשָׂא רגליו, להליכה:  וַיִּשָּׂא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם בראש' כט א. —  וכנפים:  ובלכת הכרובים ילכו האופנים אצלם וּבִשְׂאֵת הכרובים את כנפיהם לרום מעל הארץ לא יסבו האופנים גם הם מאצלם יחזק' י יו; גם יט.  אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אֶשָּׂא  כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך תהל' קלט ח-י. —  ואת עיניו, להביט מרחוק:  וַיִּשָּׂא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה בראש' יג י; גם יד; כד סג-סד; לג א; לז כה.  ופרעה הקריב וַיִּשְּׂאוּ בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם ויראו מאד שמות יד י.  וַיִּשָּׂא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו במד' כד ב.  עלה במקור נדפס בטעות: "עלי" - הערת פב"י. ראש הפסגה וְשָׂא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה דבר' ג כז; גם ד יט.  שְׂאוּ מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא ישע' מ כו; גם מט יח.  שְׂאִי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת ירמ' ג ב.  ויאמר אלי בן אדם שָׂא נא עיניך דרך שער צפונה וָאֶשָּׂא עיני דרך צפונה והנה מצפון לשער המזבח סמל הקנאה הזה בבאה יחזק' ח ה.  וָאֶשָּׂא עיני וארא והנה איש ובידו חבל מדה זכר' ב ה.  אֶשָּׂא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי תהל' קכא א.  ואראה בחזון ואני הייתי על אובל אולי וָאֶשָּׂא עיני ואראה והנה איל אחד עמד לפני האבל דני' ח ב-ג. —  ובמליצה, בתקוה, בתשוקה, וכדומ', נָשָׂא עיניו אל פלוני, התאוה לו, חשק בו1:  ויהי אחרי הדברים האלה וַתִּשָּׂא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי בראש' לט ז.  והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים ולא תִשְׂאִי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד יחזק' כג כז. —  ולתקוה ויחול:  אליך נָשָׂאתִי את עיני הישבי בשמים תהל' קכג א.  אל ההרים לא אכל ועיניו לא נָשָׂא אל גלילי בית ישראל יחזק' יח ו.  עני ואביון הונה גזלות גזל חבל לא ישיב ואל הגלולים נָשָׂא עיניו תועבה עשה שם יב. —  ובמשמ' זו גם הנפש:  ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נֹשֵׂא את נפשו דבר' כד יה.  חטאת עמי יאכלו (הכהנים) ואל עונם יִשְּׂאוּ נפשו הוש' ד ח.  נקי כפים ובר לבב אשר לא נָשָׂא לשוא נפשו1 ולא נשבע למרמה תהל' כד ד.  שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אֶשָּׂא תהל' פו ד; גם קמג ח.  יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תִּשָּׂא  נפשך משלי יט יח. —  וכמו"כ הלב:  נִשָּׂא לבבנו אל כפים אל אל בשמים איכ' ג מא. —  נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לעשות דבר, התעורר בקרבו רצון לעשות:  ויבאו כל איש אשר נְשָׂאוֹ לבו וכל אשר נדבה רוחו אתו הביאו את תרומת יי' שמות לה כא; גם כו; לו ב. —  ובמשמ' התגאה:  הכה  הכית את אדום וּנְשָׂאָך לבך הכבד ושב בביתך ולמה תתגרה ברעה מ"ב יד י. —  ונָשָׂא ראשו במשמ' זו:  ויכנע מדין לפני ישראל ולא יספו לָשֵׂאת ראשם שפט' ח כח.  כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נָשְׂאוּ ראש על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך תהל' פג ג-ד.  אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אֶשָׂא ראשי איוב י יה. —  ודבר לא בעל חי, במשמ' התרומם, הגביה את עצמו:  שְׂאוּ שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד תהל' כד ז. —  נָשָׂא את ראש פלוני, השיב אותו לגדולה2:  בעוד שלשת ימים יִשָּׂא פרעה את ראשך והשיבך על כנך בראש' מ יג; גם כ.  נָשָׂא אויל מרדך וכו' את ראש יהויכין מלך יהודה מ"ב כה כז. —  נָשָׂא ראש פלוני מעליו, הסיר את הראש מעל הגוף, המיתו:  בעוד שלשת ימים יִשָּׂא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותו על עץ בראש' מ יט. —  והפנים, נָשָׂא פניו למעלה להביט:  ותשקף (איזבל) בעד החלון ויהוא בא בשער וכו' וַיִּשָּׂא פניו אל החלון ויאמר מי אתי מ"ב ט לא-לב. —  ונָשָׂא פניו להביט אל זולתו מבלי בושה:  ויוסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך לך מאחרי למה אככה ארצה ואיך אֶשָּׂא פני אל יואב אחיך ש"ב ב כב.  אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה כי אז תִּשָּׂא פניך ממום1 והיית מצק ולא תירא איוב יא יד-יה. —  ונָשָׂא פניו אל יי' לתפלה וכדומ':  כי אז על שדי תתענג וְתִשָּׂא אל אלוה פניך תעתיר אליו וישמעך איוב כב כו-כז. —  ובהשאלה, נָשָׂא פניו אל פלוני, השגיח בו לטובה:  יִשָּׂא יי' פניו אליך וישם לך שלום במד' ו כו.  רבים אומרים מי יראנו טוב נסה2 עלינו אור פניך יי' תהל' ד ז. —   ובפרט נָשָׂאפני פלוני, הִטה לו חסדו ורצונו, בנגוד ל-השיב פנים3:  ויאמר אליו הנה נָשָׂאתִי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת בראש' יט כא; גם לב כא.  עלי לשלום לביתך ראי שמעתי בקולך וָאֶשָּׂא פניך ש"א כה לה.  פני כהנים לא נָשָׂאוּ זקנים לא חננו איכ' ד יו.  ואיוב עבדי יתפלל עליכם כי אם פניו אֶשָּׂא לבלתי עשות עמכם נבלה וכו' ויעשו כאשר דבר אליהם יי' וַיִּשָּׂא יי' את פני איוב איוב מב ח-ט. —  ונשא פני פלוני במשפט וכדומ', הטעה הכף לטובתו שלא כדין (כמו הכר פנים):  לא תעשו עול במשפט לא תִשָּׂא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפט עמיתך ויקר' יט יה.  האל הגדל הגבר והנורא אשר  לא יִשָּׂא פנים ולא יקח שחד עשה משפט יתום ואלמנה דבר' י יז-יח.  אשר אינכם שמרים את דרכי וְנֹשְׂאִים פנים בתורה מלא' ב ט.  עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תִּשְׂאוּ סלה תהל' פב ב.  כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם לא יִשָּׂא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד משלי ו לד-לה; גם יח ה.  הלאל תדברו עולה ולו תדברו רמיה הפניו תִּשָּׂאוּן אם לאל תריבון הטוב כי יחקר אתכם אם כהתל באנוש תהתלו בו הוכח יוכיח אתכם אם בסתר פנים תִּשָּׂאוּן איוב יג ז-י; גם לב כב. —  ובמשמ' נהג בו מנהג כבוד:  ויאמר אלישע חי יי' צבאות אשר עמדתי לפניו כי לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נֹשֵׂא אם אביט אליך ואם אראך מ"ב ג יב.  אשר לא נָשָׂא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל איוב לד יט. —  ופָעוּל סמי' נְשׂוּא פָנִים מכֻבדד, שנשאים פניו:  ונעמן שר צבא מלך ארם היה איש גדול לפני אדניו וּנְשֻׂא פנים כי בו נתן יי' תשועה לארם מ"ב ה א. שר חמשים וּנְשׂוּא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש ישע' ג ג; גם ט יד.  ואיש זרוע לו הארץ וּנשׂוּא פנים ישב בה איוב כב ח. —  נָשָׂא נפש:  כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא יִשָּׂא אלהים נפש1 וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ש"ב יד יד. —  והקול, נָשָׂא קולו:  ותשב מנגד וַתִּשָּׂא את קלה ותבך בראש' כא יו; גם כז לח; כט יא.  וַתִּשָּׂא כל הע'ה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא במד' יד א.  וילך (יותם) ויעמד בראש הר גרזים וַיִּשָּׂא קולו ויקרא ויאמר אליהם שמעו אלי בעלי שכם שפט' ט ז.  ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול וכו' וַיִּשָּׂא שאול קלו ויבך ש"א כד יז; גם ל ד.  ויקברו את אבנר בחברון וַיִּשָּׂא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ש"ב ג לב.  ותשק להן וַתִּשֶּׂאנָה קולן ותבכינה רות א ט.  המה יִשְׂאוּ קולם ירנו ישע' כד יד; גם נב ח. —  ונָשָׂא בלבד, בלי השם קול, במשמ' זו:  לא יצעק ולא יִשָּׂא ולא ישמיע בחוץ קולו שם מב ב.  יִשְׂאוּ מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירנו ישבי סלע מראש הרים יצוחו שם יא. —  ובהשאלה במליצה:  נָשָׂאוּ  נהרות יי' נָשְׂאוּ נהרות קולם יִשְׂאוּ נהרות דכים תהל' צג ג. —   ונָשָׂא קינה, רנה, תפלה וכדומ':  וְנָשָׂאתָ תפלה בעד השארית הנמצאה מ"ב יט ד.  ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תִּשָׂא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי כי אינני שמע אתך ירמ' ז יו.  גזי נזרך והשליכי וּשְׂאִי על שפים קינה כי מאס יי' ויטש את דור עברתו שם כט.  על ההרים אֶשָּׂא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי איש עובר שם ט ט.  ואתה שָׂא קינה אל נשיאי ישראל ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה וכו' יחזק' יט א-ב; גם כו יז; לב ב.  שמעו את הדבר הזה אשר אנכי נֹשֵׂא עליכם קינה בית ישראל נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל עמו' ה א-ב. —  וזמרה:  הרנינו לאהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב שְׂאוּ זמרה ותנו תֹף כנור נעים עם נבל תהל' פא ב-ג.  יִשְׂאוּ בתף וכנור וישמחו לקול עוגב איוב כא יב. —  וּמָשָל:  וַיִּשָּׂא (בלעם) משלו וימאר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זעמה ישראל במד' כג ז; גם יח; כד ג.  וירא את הקיני וַיִּשָּׂא (בלעם) משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך במד' שם כא.  וְנָשָׂאתָ המשל הזה על מלך בבל ואמרת כיך שכבת נגש שבתה מדהבה ישע' יד ד.  ביום ההוא יִשָּׂא עליכם משל ונהה נהי נהיה אמר שדוד נשדנו מיכ' ב ד.  הלוא אלה כלם עליו משל יִשָּׂאוּ ומליצה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו חבק' ב ו. —  ויסף איוב שְׂאֵת משלו ויאמר מי יתנני כירחי קדם וכו' איוב כט א-ב. —  ובכלל במשמ' בִּטֵּא, הזכיר דבר:  לא תִּשָּׂא את שם יי' אלהיך לשוא כי לא ינקה יי' את אשר יִשָּׂא את שמו לשוא שמות כ ז.  לא תִּשָּׂא שמע שוא שם כג א.  בל אסיך נסכיהם מדם ובל אֶשָּׂא את שמותם על שפתי תהל' יו ד.  ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי וַתִּשָּׂא בריתי עלי פיך תהל' נ יו.  אשר ימרוך למזמה נָשׂוּא1 לשוא עריך2 תהל' קלט כ.  אֶשָּׂא דעי למרחוק ולפעלי אתן צדק איוב לו ג. —  נָשָׂא אָלָה בפלוני:  אשר יחטא איש לרעהו ונָשָׂא3 בו אלה להאלתו מ"א ח לא. —  נָשָׂא על פלוני מָשָּׂא, אמר עליו מה שיקרה לו:  ויי' נָשָׂא עליו את המשא הזה אם לא את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש וכו' מ"ב ט כה-כו. —  נָשָׂא חרפה על פלוני, חרף אותו:  לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נָשָׁא על קרבו תהל' יה ג. —  במשמ' פ"ע, הגביה את עצמו, התרומם:  אתה מושל בגאות הים בְּשׂוֹא4 גליו אתה תשבחם שם פט י.  הרים רעשו ממנו והגבעות התמוגגו וַתִּשָּׂא הארץ מפניו ותבל וכל יושבי בה נחום א ה. —  ובהשאלה, היה חשוב מאד, היה במעלה גבוהה:  כדבר אפשרים רתת נָשָׂא1 הוא בישראל ויאשם בבעל וימת הוש' יג א. —  ובהשאלה, המדון:  למה תראני און ועמל תביט ושד וחמס לנגדי ויהי ריב ומדון יִשָּׂא2 חבק' א ג. —  נָשָׂא ידיו, ואמר בן סירא:  אז ירד ונשא ידיו על כל קהל ישראל ב"ס, גני' נ כ. —  נָשָׂא פנים:  אל תשא פניך אל נפשך ואל תבוש למכשוליך שם ד כב.  אך על אלה אל תבוש ואל תשא פנים לחטא שם מב א. — נָשָׂא ראש:  חכמת דל תשא ראשו ובין נדיבים תשיבנו שם יא א.  נשא בראשו וירממהו ויתמהו עליו רבים שם יג. —  נָשָׂא משל:  חוקרי מזמור על חוק ונשאי משל בכתב שם מד ה. —  ובתו"מ, נָשָׂא כפיו, לברך העם:  ואם אין שם כהן אלא הוא (הש"ץ) לא ישא את כפיו ואם הבטחתו שהוא נושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי ברכ' ה ד.  בשלשה פרקים בשנה כהנים נושאין את כפיהן ארבע פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים תענ' ד א.  כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו מגי' ד ז.  ולא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה ר"א בן שמוע, סוט' לט..  כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו ריב"ל, שם.  כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ר' יוחנן ברכ' לב:. —  וצווי שָׂא:  בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך תענ' ד ח. —  ונָשָׂא פנים לפלוני:  לא היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות אם למרים הצדקת לא נשאתי לה פנים בדין ק"ו לשאר בני אדם ספרי דבר' א.  זה שנושאין פנים לדורו בעבורו למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא חגי' יד..  ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שבת יג:.  לא טוב להם לרשעים שנשאין להם פנים בעוה"ז וכו' טוב לו למשה שלא נשאו לו פנים בעולם הזה יומ' פז..  בשעה שהדיין יושב ודן באמת כביכול מניח הקב"ה שמי שמים ומשרה שכינתו בצדו וכו' וכיון שרואה אותו שהוא נושא פנים כביכול מסלק שכינתו ועולה לשמים והמלאכים אומרים לו רבון העולמים מה יש לך והוא אומר להם ראיתי את הדיין שהוא נושא פנים ועמדתי לי משם מד"ר שמות ל.  הרי דברים קל וחומר אם ללוט נשאתי פנים מפני אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך מד"ר במד' יא. אמר הקב"ה כשם שהם נושאים לי פנים כך אני נושא להם פנים כיצד כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת ואדם משישראל יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שביעה ונושאין לי פנים ומברכין מד"ר במד' יא.  אתה תעמוד ותבקש רחמים על הגזיר' לבטלה והקב"ה נושא לך פנים והוא מבטלה בזכותך שם יד.  אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע לפי שלא נצטוו גוים על השבת תאמר אם הם עושים אותה אתה נושא להם פנים שם דבר' א. —  ואמר המשורר:  ויום רצון הוחלתי אולי ישא פני הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ר"י הלוי, רחמיך שאלתי. —  ובלי השם פנים:  ויודיע דברים כהווייתן ממה שאירע לו מתחלה ועד סוף ולא ישא ולא יגור מפני איש להגעת שליחתו בשלמות ר' קלוני', בעלי חיים ב ה. —  °נְשָׂאוֹ לבו: מי שנשאו לבו לקיים מצוה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה לא יסיח דעתו לדברים אחרים רמב"ם ת"ת ג ו. —  ב)  נָשָׂא דָבָר, על הידים או על הכתף וכדומ' כדי להעביר ממקום למקום, tragen; porter; to bear, carry:  ושכבתי עם אבתי וּנְשָׂאתַנִי ממצרים וקברתני בקברתם בראש' מז ל.  וַיִּשָּׂא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם שמות יב לד.  והיו הבדים על שתי צלעת המזבח בִּשְׂאֵת אתו שם כז ז; גם כח יב.  ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן וכו' ויאמר אלהם קרבו שְׂאוּ את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה ויקרבו וַיִּשָּׂאֻם בכתנתם אל מחוץ למחנה ויקר' י ד-ה.  וכל הַנֹּשֵׂא מנבלתם יכבס בגדיו שם יא כה.  זאת עבדת משפחת הגרשני לעבד ולמשא וְנָשְׂאוּ את יריעת המשכן ואת אהל מועד במד' ד כד-כה.  ואתה הפקד את הלוים על משכן העדת וכו' המה יִשְׂאוּ את המשכן ואת כל כליו שם א נ; גם י יז; כא; יג כג.  רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תִּשָּׂא ובאת אל המקום אשר יבחר יי' דבר' יב כו.  וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שׂאֵתוֹ (את המעשר) כי ירחק ממך המקום וכו' ונתת בכסף שם יד כד-כה.  הכהנים בני לוי הַנֹּשְׂאִים את ארון ברית יי' שם לא ט.  ויאמר יהושע אל הכהנים לאמר שְׂאוּ את ארון הברית ועברו לפני העם וַיִּשְׂאוּ את ארון הברית וילכו לפני העם יהוש' ג ו; גם ו ד.  ויהי כאשר כלה להקריב את המנחה וישלח את העם נֹשְׂאֵי המנחה שפט' ג יח.  ובאת עד אלון תבור ומצאוך שם שלשה אנשים עלים אל האלהים בית אל אחד נֹשֵׂא שלשה גדיים ואחד נֹשֵׂא שלשת ככרות לחם ואחד נֹשֵׂא נבל יין ש"א י ג.  וילך הפלשתי הלך וקרב אל דוד והאיש נֹשֵׂא הצנה לפניו שם יז מא.  ותהי מואב לדוד לעבדים נֹשְׂאֵי מנחה ש"ב ח ב.  וביום הזה לא אמיתך כי נָשָׂאתָ את ארון אדני יי' לפני דוד אבי מ"א ב כו.  ויהי לשלמה שבעים אלף נֹשֵׂא סבל[1 ושמנים אלף חצב בהר שם ה כט.  ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל הקצרים ויאמר אל אביו ראשי ויאמר אל הנער שָׂאֵהוּ אל אמו וַיִּשָּׂאֵהוּ ויבאהו אל אמו מ"ב ד יח-כ; גם יד כ; כג ד.  כרעה עדרו ירעה בזרעו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל ישע' מ יא; גם מה כ; מו ו.  כתמר מקשה המה (הפסילים) ולא ידברו נָשׂוֹא ינשוא2 כי לא יצעדו ירמ' י ה.  השמרו בנפשותיכם ואל תִּשְׂאוּ משא ביום השבת שם יז כא; גם כז.  כלי הוצאתי מבבל ככלי גולה יומם וכו' על כתף נָשָׂאתִי לעיניהם יחזק' יב ז.  וּבִשְׂאֵת מתנתיכם בהעביר בניכם באש שם ל לא.  ולא יִשְׂאוּ עצים מן השדה ולא יחטבו מן היערים שם לט י.  וּנְשָׂאתֶם את סכות מלככם ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם והגלתי אתכם מהלאה לדמשק עמו' ה כו-כז.  הן יִשָּׂא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד וכו' היקדש חגי ב יב.  ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה וַתִּשֶּׁנָה1 את האיפה בין הארץ ובין השמים זכר' ה ט.  בחורים טחון נָשָׂאוּ ונערים בעץ כשלו איכ' ה יג.  הבו ליי' כבוד שמו שְׂאוּ מנחה ובאו לחצרתיו תהל' צו ח.  הלוך ילך ובכה נֹשֵׂא משך הזרע בא יבא ברינה נֹשֵׂא אלמתיו שם קכו ו.  לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים יִשְׂאוּ יחד כי עתה מחול ימים יכבד איוב ו ב-ג; גם כד י; לא לו.  ותלקט בשדה עד הערב וכו' וַתִּשָּׂא ותבוא העיר רות ב יז-יח.  הבונים בחומה וְהַנֹּשְׂאִים בסבל נחמ' ד יא.  ויקומו כל איש חיל וַיִּשְׂאוּ את גופת שאול ואת גופת בניו ויביאום יבישה דהי"א י יב.  ויעש המלך רחבעם תחתיהם מגני נחשת וכו' ויהי מדי בוא המלך בית יי' באו הרצים וּנְשָׂאוּם והשבום אל תא הרצים דהי"ב יב יא. —  נֹשֵׂא כלים, נער שהיה נֹשֵׂא את כלי מלחמתו של שר הצבא:  ויקרא מהרה אל הנער נֹשֵׂא כליו ויאמר לו שלף חרבך ומותתני שפט' ט נד.  ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נֹשֵׂא כליו לכה ונעברה אל מצב פלשתים ש"א יד א; גם יו כא; לא ד.  ויסבו עשרה נערים נֹשְׂאֵי כלי יואב ויכו את אבשלום ש"ב יח יה. —  נֹשֵׂא אפוד, כהן הַנֹּשֵׂא אפוד לפני יי':  ואחיה בן אחטוב וכו' כהן יי' בשלו נֹשֵׂא אפוד ש"א יד ג; גם כב יח. —  וְנָשְׂאָה הבהמה:  והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נֹשְׂאִים נכאת צרי ולט בראש' לז כה; מה כג.  ותבא (מלכת שבא)  ירושלימה בחיל כבד מאד גמלים נֹשְׂאִים בשמים וזהב רב מאד מ"א י ב.  שפעת גמלים תכסך בכרי מדין ועיפה כלם משבא יבאו זהב ולבונה יִשָּׂאוּ ישע' ס ו. —  והנֶשֶׁר נָשָׂא על אברתו:  כנשר יעיר קנו על גזליו ירחף יפרש ענפיו יקחהו יִשָּׂאִהוּ על אברתו  דבר' לב יא. —  והאניה:  וגם אני חירם אשר נָשָׁא זהב מאופיר והביא מאפיר עצי אלמגים וכו' מ"א י יא.  אחת לשלש שנים תבואנה אניות תרשיש נֹשְׂאוֹת זהב וכסף שנהבים וקופיים ותוכיים דהי"ב ט כא. —  והעץ נָשָׂא פרי, ענפים, נתן פרי והצמיח ענפים:  אל מים רבים היא שתולה לעשות ענף וְלָשֵׂאת פרי להיות לגפן אדרת יחזק' יז ח; גם כג; לו ח-ט.  אל תראו בהמות שדי כי דשאו נאות מדבר כי עץ נָשָׂא פריו ותאנה וגפן נתנו חילם יוא' ב כב.  העוד הזרע במגורה והגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נָשָׂא מן היום הזה אברך חגי ב יט. —  ובהשאלה במליצה, ההרים נָשְׂאוּ שלום:  ישּׂאוּ הרי שלום לעם וגבעות בצדקה תהל' עב ג. —  נְשָׂאוֹ על הבהמה, הרכיבו, הטעינו עליה:  יִשְׂאוּ על כתף עירים חיליהם ועל דבשת גמלים אוצרתם ישע' ל ו. —  ובעגלה:  וַיִּשְׂאוּ בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לָשֵׂאת אתו בראש' מו ה. —  ופָעוּל, נָשׂוּא, נְשֻׂאִים, שנֹשאים אותו:  שמעו אלי בית יעקב וכל שארית בית ישראל העמסים מני בטן הַנְּשֻׂאִים מני רחם ישע' מו ג. —  ומליצה, נְשָׂאוֹ על כנפי נשרים, הביאו למקומו במהרה, בבטחה, תחת מחסה נאמן:  אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וָאֶשָּׂא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי שמות יט ד. —  נְשָׂאָהוּ בחיקו וכדומ', כמו שנֹשאים את הילד, מליצה במשמ' טפל בו, שמר עליו:  האנכי הריתי את העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שָׂאֵהוּ בחיקך כאשר יִשָּׂא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו במדב' יא יב.  ובמדבר אשר ראית אשר נְשָׂאֲךָ יי' אלהיך כאשר יִשָּׂא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד באכם עד המקום הזה דבר' א לא.  כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך על כפים יִשָּׂאוּנְךָ פן תגף באבן רגליך תהל' צא יא-יב. —  וקצת במשמ' הכיל:  וגם ללט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים ולא במקור נדפס בטעות: "לא" - הערת פב"י. נָשָׂא אתם הארץ לשבת יחדו כי היה רכושם רב ולא יכלו לשבת יחדו בראש' יג ה-ו; גם לו ז. —  ובהשאלה במוסריות במשמ' סָבַל דבר שקשה לאדם לסבלו:  ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים וכו' והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם והקל מעליך וְנָשְׂאוּ אתך שמות יח כא-כב.  לא אוכל אנכי לבדי לָשֵׂאת את כל העם הזה לבדי כי כבד הוא ממני במד' יא יד; גם יז.  לא אוכל לבדי שׂאֵת אתכם וכו' איכה אֶשָּׂא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם דבר' א ט-יב.  וישלח חזקיה מלך יהודה אל מלך אשור לכישה לאמר חטאתי שוב מעלי את אשר תתן עלי אֶשָּׂא וישם מלך אשור על חזקיה מלך יהודה שלש מאות ככר כסף ושלשים ככר זהב מ"ב יח יד.  חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נְשֹׂא ישע' א יד.  ולא יוכל יי' עוד לָשֵׂאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ירמ' מד כב.  רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי יִשָּׂאֶנָּה משלי יח יד.  תחת שלוש רגזה ארץ ותחת ארבע לא תוכל שׂאֵת תחת עבד כי ימלוך ונבל כי ישבע לחם וכו' שם ל כא-כב.  כי אמרתי תנחמני ערשי יִשָּׂא בשיחי משכבי איוב ז יג.  שמעו שמוע מלתי ותהי זאת תנחומתיכם שָׂאוּנִי ואנכי אדבר ואחר דברי תלעיג שם כא ב-ג. —  נָשָׂא עֹל, נכנע, סבל מה שהוטל עליו:  טוב לגבר כי יִשָּׂא על בנעוריו איכ' ג ז.  והכעס וכדומ'; זעף יי' אֶשָּׂא כי חטאתי לו מיכ' ז ט.  עני אני וגוע מנער נָשָׂאתִי אמיך אפונה תהל' פח יו. —  ונָשָׂא חֹלי וכדומ', חָלָה, הצטער:  אכן חלינו הוא נָשָׂא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגע אלהים ומענה ישע' נג ד.  אוי לי על שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי וְאֶשָּׂאֶנּוּ ירמ' י יט. —  וְנָשָׂא חרפה, כלמה:  אל לארץ אפך תקחני דע שׂאֵתי עליך חרפה ירמ' יה יה; גם לא יח.  למען תתי אתך לשמה וישביה לשרקה וחרפת עמי1 תִּשָּׂאוּ מיכ' ו יו.  גם את שְׂאִי כלמתך אשר פללת לאחותך יחזק' יו כב.  ולא יהיו עוד אספי רעב בארץ ולא יִשְׂאוּ עוד כלמת הגוים שם לד כט; גם לו ו-ז; יה.  כי לא אויב יחרפני וְאֶשָּׂא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו תהל' נה יג.  כי עליך נָשָׂאתי חרפה כסתה כלמה פני שם סט ח.  זכר אדני חרפת עבדיך שְׂאֵתִי בחיקי כל2 רבים עמים שם פט נא. —  נָשָׂא עָון, נָשָׂא חטא, חָל עליו העון, עשה דבר שיחשב לו לחטא ויֵענש בגלל זה:  ועשה להם מכנסי בד וכו' בגשתם אל המזבח לשרת בקדש ולא יִשְׂאוּ עון ומתו שמות כח מב-מג.  ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד וְנָשָׂא עונו ויקר' ה א; גם ז יח; יט יז; כ כ; כב ט; כב יה.  כי קרבן יי' לא הקריב במעדו חטאו יִשָּׂא האיש ההוא במד' ט יג; גם יד לד; יח כב; לב.  והנביא כי יפתה ודבר דבר וכו' והשמדתיו מתוך עמי ישראל ונְשָאְׂוּ עונם כעון הדרש כעון הנביא יהיה יחזק' יד ט-י.  ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תִּשָּׂאֶינָה3 וידעתם כי אני אדני יי' יחזק' כג מט. —  ונָשָׂא עון פלוני, סבל וקבל ענש בשביל עון פלוני:  אתה ובניך ובית אביך אתך תִּשְׂאוּ את עון המקדש ואתה ובניך אתך תִּשְׂאוּ את עון כהנתכם במד' יח א.  אשר הערה למות נפשו ואת פשעים נמנה והוא חטא רבים נָשָׂא ולפשעים יפגיע ישע' נג יב.  ואמרתם מדוע לא נָשָׂא הבן בעון האב והבן משפט וצדקה עשה וכו' הנפש החטאת במקור נדפס בטעות: החטא" - הערת פב"י. היא תמות בן לא יִשָּׂא בעון אב ואב לא יִשָּׂא בעון הבן יחז' יח יט-כ.  ונָשָׂא ענש:  גדל1 חמה נֹשֵׂא ענש משלי יט יט. —  וכן נשא זנות, זמה, תועבה, כלו' עון הזנות וכדומ':  ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה וְנָשְׂאוּ את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר במד' יד לג.  את זמתך ואת תועבותיך את נְשָׂאתִים נאם יי' יחזק' יו נח.  יען שכחת אותי ותשלכי אותי אחרי גוך וגם את שְׂאִי זמתך ואת תזנותיך יחזק' כג לה. —  ובלי פעול:  אם חכמת חכמת לך ולצת לבדך תִּשָּׂא משלי ט יב. —  נָשָׂא בשרו בשיניו, העמיד עצמו בסכנה:  החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מה על מה אֶשָּׂא בשרי בשני ונפשי אשים בכפי איוב יג יג-יד. —  ואמר בן סירא:  צואריכם בעלה הביאו ומשאה תשא נפשכם ב"ס, גני' נא כו.  אל תמשילוהו בנעוריו ואל תשא לשחתיתותיו שם ל יא. —  ומצוי בתו"מ:  נושאי המטה וחלופיהן וכו' פטורין מן התפילה ברכ' ג א.  בכל יום היו הלוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים תוספת' סוט' ח ב.  לאחר שישן רמזה לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא ר' אידי, מד"ר שה"ש נגילה. —  נָשָׂא בְעֹל:  מתרחק מן הכבוד ולא מגיס לבו בתלמודו ואינו שמח בהוראה נושא בעול עם חברו ברית' אבות ו ו. —  והאילן נָשָׂא פרות:  הקדיש בור מלא מים אשפות מלאות זבל וכו' אילן נשוי2 פירות וכו' הקדיש בור ואחר כך נתמלא מים וכו' אילן ואחר כך נשא3 פירות ב"ב עט.. —  ובסהמ"א:  וכה עשו תמיד בכל יום בתוך ירושלים נושאי הסכינים בתוך העם ויאנח העם אנחת חללים יוסיפון שסה. —  ובהשאלה, נשא פחד ואימה:  הביאם בעול המלך ושמם בכלל נושאי אמיו והשיבם מן הכח והעוות אל הנחת והענוה ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש ב ב כג:. —  ובמשמ' הכיל, ואמר המשורר:  כל דם נאסר לאצילים בלתי דם ענבים ולא יוכלון שאתך כלים בוא ושכון קרבים ראב"ע, אי ישן. —  ג) כמו נטל, לקח, קבל, nehmen; prendre—; to take:  ועתה שָׂא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי צידה בראש' כז ג; גם מה יט. —  לקח באלמות:  אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נָשָׂאתִי1 ולא הרעתי את אחד מהם במד' יו יה.  וחמדו שדות וגזלו בתים וְנָשָׂאוּ ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו מיכ' ב ב. —  קבל:  נקי כפיים ובר לבב וכו' יִשָּׂא ברכה מאת יי' וצדקה מאלהי ישעו תהל' כד ד-ה.  כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא יִשָּׂא בעמלו שילך בידו קהל' ה יד.  כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו וְלָשֵַאת את חלקו ולשמח בעמלו שם ה יח.  קנה אקנה בכסף מלא כי לא אֶשָּׂא אשר לך ליי' והעלות עולה חנם דהי"א כא כד. —  ואמר בן סירא:  אל תהי ידך מושטת לשאת ובעת השב קפוצה ב"ס, גני' ד לא. —  ובתלמוד:  שא מנה זה לפלוני טול מנה זה לפלוני תוספת' גיט' א ט.  ארבעה שומרין הן שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר ב"מ ז ח. —  נָשָׂא חן וחסד בעיני פלוני, השיג חן, כמו מצא חן:  ותהי אסתר נֹשֵׂאת חן בעיני כל ראיה אסת' ב יה; גם יז; ה ב.  ותיטב הנערה בעיניו וַתִּשָּׂא חסד לפניו שם ב ט. —  ונָשָׂא הוד:  והוא יבנה את היכל יי' והוא יִשָּׂא הוד וישב ומשל על כסאו זכר' ו יג. —  נָשָׂא עון ופשע לפלוני, לקח והסיר את העון, סלח וכִפֵּר:  ויאמר קין אל יי' גדול עוני מִנְּשׂוֹא2 בראש' ד יג; גם יח כד; כו; נ יז.  חטאתי ליי' אלהיכם ולכם ועתה שָׂא נא חטאתי אך הפעם שמות י יו-יז; גם כג כא; לב לב; לד ז.  מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לָשֵׂאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יי' ויקר' י יז.  יי' ארך אפים ורב חסד נׂשֵׂא עון ופשע וכו' סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נָשָׂאתָה לעם הזה ממצרים ועד הנה במד' יד יח-יט.  אל קנוא הוא לא יִשָּׂא לפשעכם ולחטואתיכם יהוש' כד יט.  ויאמר שאול אל שמואל חטאתי כי עברתי את פי יי' ואת דבריך וכו' ועתה שָׂא נא את חטאתי ושוב עמי ואשתחוה ליי' ש"א יה כד-כה; גם כה כח.  מי אל כמוך נֹשֵׂא עון ועבר על פשע מיכ' ז יח.  ראה עניי ועמלי וְשָׂא לכל חטאותי תהל' כה יח; גם לב ה;  פה ג; צט ח.  ומה לא תִּשָּׂא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני איוב ז כא. —  ופעוּל:  העם היושב בה נְשֻׂא עון ישע' לג כד. —  וכמו נל"ה:  אשרי נְשׂוּי פשע כסוי חטאה תהל' לב א.  כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נָשׂא אֶשָּׂא1 להם הוש' א ו. —  ד)  נָשָׂא מספר דבר פלוני, מנה וספר וראה כמה מספרו:  פקד וְשָׂא את מספר שמתם במד' ג מ.  ולא נָשָׂא דוד את מספרם למבן עשרים שנה ולמטה דהי"א כז כג. —   ורֹב שמושו בצרוף השם ראש אחריו, נָשָׂא את ראש האנשים, הקָהָל וכדומ':  כי תשָּׂא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו ליי' בפקד אתם שמות ל יב.  שׂאוּ את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם במד' א ב; גם מט;  ד ב; כב; לא כו; מט. —  וביחוד —נָשָׂא אִשָּׁה, לְקָחָהּ לאשה, עשה בה מעשה נשואים:  ויעשו כן בני בנימן וַיִּשְׂאוּ נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו שפט' כא כג.  וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה וַיִּשְׂאוּ להם נשים מאביות רות א ג-ד.  לא נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות וכו' כי נָשְׂאוּ מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות עזר' ט א-ב; גם יב.  ואשביעם באלהים אם תתנו בנתיכם לבניהם ואם תִּשְׂאוּ מבנתיהם ובניכם ולכם נחמ' יג כה.  וימת אלעזר ולא היו לו בנים כי אם בנות וַיִּשָּׂאוּם בני קיש אחיהם דהי"א כג כב.  כי נשים שמונה עשרה נָשָׂא (רחבעם) ופילגשים ששים דהי"ב יא כא; גם יג כא; כד ג. —  ואמר בן סירא:  בנים לך יסר אותם ושא להם נשים בנעוריהם ב"ס, גני' ז כג. —  ומצוי מאד בתו"מ במשמ' זו:  יכול הוא לישא אשה אחרת ולפרות ולרבות הימנה ר' אליעזר, סוט' ד ג.  נשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו ר' יהושע, יבמ' סב:.  אמרו להם בית שמאי תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם לישא שפחה אינו יכול וכו' בת חורין אינו יכול גיט' ד ה.  לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת ר"א בן יעקב, יבמ' לז:.  והנושא את חלוצתו והנושא את קרובת אשתו אין לו בה קידושין תוספת' שם ו ה.  האיש אינו רשאי לישא עקרה וזקנה איילונית וקטנה שם ח ד.  אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות מו"ק א ז.   לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש יבמ' א ד.  נושאין על האנוסה ועל המפותה שם יא א.  האשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך כתוב' ב א.  היו מסרבין בו לישא בת אחותו ואמר קונם עלי שהיא נהנית לי לעולם נדר' ח ז.  מי שלא היו לו בנים ונשא אשה שכבר ילדה בכור' ח א.  אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו ראשונה זוכר מעשה הראשונה אתה עזבתני ושכחתני ריש לקיש, ברכ' לב:.  מעשה באדם אחד שנשא אשה גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה שבת נג:.  לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור וכו' ישא בת מלמדי תינוקות ולא ישא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ פסח' מט:.  האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה יבמ' סב:.  כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין ר' חמא בר חנינא, שם סג:.  יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא שם קיג..  יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מיטה כתוב' סז:.  בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה מנה והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים עד שבא שמעון בן שטח ותקן כל נכסיו אחראין לכתובתה רב יהודה, כתוב' פב:.  כל הנושא אשה לשום ממון הוויין לו בנים שאינם מהוגנים רב, קידוש' ע..  כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו רב המנונא, שם.  עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו רבא, שם כט:.  הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה הוא, ב"ב קי..  כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה ר' יוחנן, סוט' יב..  ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה שזו באה מטיפה כשירה וזו באה מטיפה פסולה שמואל, שם כז..  לימדה תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה שם מד..  כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה סהנ' קז.. —  ופָעוּל, נָשׂוּי, נשאוי, נְשׂוּאָה, נְשׂוּאִים, נשׂוּאוֹת:  ארבעה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ומתו הנשואין את האחיות הרי אילו חולצות ולא מתייבמות תוספת' יבמ' ה א.  מי שהיה נשאוי1 שתי נשים ומת שם ו ה.  מי שהיה נשאוי1 שתי יתומות שם יג ז.  נכרי הנשוי כותית וכותי במקור נדפס בטעות: "כותית" - הערת פב"י. הנשוי נכרית שם אהיל' יח ו.  היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו במקור נדפס בטעות: "ולא" - הערת פב"י. אשה אחרת ומת יבמ' א ב.  שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות שם.  שלשה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת שם ג ו.  עיר אחת היתה בא"י וגופנית שמה שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמונים זוגות אחיות כהנות ר' יצחק, ברכ' מד..  מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה וכו' מד"ר בראש' יז.  למלך שהיה נשוי למטרונה ילדה ממנו בן ראשון וגרשה וכו' ר' חמא בר"ח, מד"ר שם נו.  משל לעירוני שהיה נשוי בת מלכים אעפ"י שמאכילה כל מעדני עולם אינו יוצא י"ח ר' לוי, שם ויקר' ד.  אלעזר בנך למי הוא נשוי לא לבתו של פוטיאל ר' חייא בר אבא, שם לג.  הרי אנו מוצאים שהיה (אלעזר) נשוי אשה עד שהוא במצרים ר' תנחומא, שם במד' ג. —  נָשָׂא וְנָתַן, לקח, כלו' קנה ומכר, התעסק במסחר:  מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם הרי זה לא יטול (מעשר עני וכו') פאה ח ט.  לפני אידיהן של עכו"ם שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם עז א א.  שלשה ימים אסור לישא ולתת עמהם תוספת' שם א א.  הבן שנושא ונותן בשל אביו אף על פי שהשטרות והאונות יוצאות על שמו הרי הן של אביו שם ב"ב ט ב.  לא ישא אדם ויתן עם הגוי ביום אידו שם עז א ב.  והנושא ונותן בדברים אין לו עליו אונאה שם ב"מ ג יד.  ואלו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפוטרופסין והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית וכו' שבוע' ז ח.  בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה רבא, שבת לא.. —  ובהשאלה נשא ונתן, עסק בדבר, נכנס עם חברו בשיחה, בוכוח, וכדומ':  עיבור שנה בשלשה מתחילין בחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה תוספת', סנה' ב א.  ואחר כך מכניסין את (העד) השני ובודקין אותו אם נמצאו דבריהן מכונים נושאין ונותנים בדבר סנה' ג ו.  אם מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר היו מזדוגין זוגות זוגות וממעטין במאכל ולא היו שותין יין כל היום ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה שם ה ה.  ואיש מלחמה זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה חגי' יד..  ויאמר יי' אלהים אל הנחש וגו' עם אדם נשא ונתן עם חוה נשא ונתן ועם נחש לא נשא ונתן אלא אמר הקב"ה נחש זה רשע בעל תשובות מד"ר בראש' כ.  כשהיו רבותינו נכנסים לעבר את השנה נכנסים י' זקנים בקיאים לבית המדרש ואב בי"ד עמהם ונועלין את הלוחות ונושאין ונותנין בדבר כל הלילה שם שמות טו.  שהיו נושאין ונותנין בדבר אם הוא חייב מיתה אם לאו שם במד' כ. —  וכל שיחה עם בני אדם:  מי שקינא לאשתו ונסתרה וכו' עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ר' יהושע, סוט' ו א. —  ובסהמ"א:  והיה הלל צריך בדברים שהיה נושא ונותן עמו להראות כאילו הוא תובע ללמוד תשו' הגא', הרכבי רן.  עמדנו על תשובת החכם הנזכר ומעשה בית דין וכו' הכתוב לעיל ונשאנו ונתננו ודקדקנו בו הרבה כפי מה שהורונו מן השמים רלב"ח, שו"ת כו.  לא הייתי כותב כלל פסק דין הן לסבת הרב המורה שעדיין לא נשאתי ונתתי עמו בדבר הלכה למעשה וכו' וראיתי לשאת ולתת עם כ"ת על הדין בחשאי שם כז.  ואחר שנשאנו ונתננו בדברי הגאוני' ז"ל מהרי"ט, שו"ת ב, ט יג:. —  והצווי:  ושא ותן בהם משא ומתן זך ובהיר ר' אברהם אבולעפיה, הלכ' אלפים מה.

—  נִפע', נִשָּׂא, נִשָּׂאִים, נִשָּׂאָה, נִשֵּׂאת, נִשָּׂאוֹת, הִנָּשֵּׂא, הִנָּשְׂאָם, הִנָּשֵׂא, הִנָּשְׂאוּ, אֶנָּשֵׂא, יִנָּשֵׂא, תִּנָּשְׂאוּ, יִנָּשְׂאוּ, יִנָּשׂוּא, תִּנָּשֶׂאנָה, —  א) הגביה את עצמו, התרומם, sich erheben; s'élever; to rise up:  עתה אקום יאמר יי' עתה ארומם עתה אֶנָּשֵׂא ישע' לג י.  קומה יי' באפך הִנָּשֵׂא בעברות צוררי תהל' ז ז; גם צד ב. דור מה רמו עיניו ועפעפיו יִנָּשֵׂאו משלי ל יג.  וּבְהִנָּשֵׂא החיות מעל הארץ יִנָּשְׂאוּ האופנים יחזק' א יט. —  ודבר לא בעל חי:  שאו שערים ראשיכם וְהִנָּשְׂאוּ פתחי עולם תהל' כד ז.  והנה ככר עפרת נִשֵּׂאת זכרי' ה ז. —  והמשפט:  נגע אל השמים משפטה וְנִשָּׂא עד שחקים ירמ' נא ט. —  והמלכות:  כי נִשֵּׂאת למעלה מלכותו בעבור עמו ישראל דהי"א יד ב. —  נִשָּׂא האדם, היה גבוה, ובהשאלה, היה חשוב מאד, היה במעלה גבוהה:  כי יום ליי' צבאות על כל גבוה ורם ועל כל נִשָּׂא ושפל ישע' ב יב.  הנה ישכיל עבדי ירום וְנִשָּׂא וגבה מאד שם נב יג. —  ושכן במקום גבוה:  כי כה אמר רם וְנִשָּׂא שכן עד ישע' נז יה. —  ובית, הר, אילן וכיוצא בהם היה גבוה:  נכון יהיה הר בית יי' בראש ההרים וְנִשָּׂא מגבעות שם ב ב.  ועל כל ארזי הלבנון הרמים וְהַנִּשָּׂאִים וכו' ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הַנִּשָּׂאוֹת שם יג-יד.  כל גיא יִנָּשֵׂא וכל הר וגבעה ישפלו שם מ ד.  על הר גבוה וְנִשָּׂא שמת משכבך שם נז ז. —  כִּסֵּא נִשָּׂא:  ואראה את יי' יושב על כסא רם וְנִשָּׂא שם ו א. —  ואמר בן סירא:  רבים נשאים נקלו מאד והשפלו יחד וגם נכבדים נתנו ביד ב"ס, גני' יא ו. —  ובסהמ"א:  זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים לא שיש גשם שינשא הבורא עליו ית' עלוי רב כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא ית' אינו גוף ואין לו מקום או משכן על גוף ר"ש א"ת, מו"נ א ט.  והכללים שני מינים מין יודע מכל נושא אשר ינשא עליהם נשיאות טבעי כל מלאכת ההגיון ו י.  וכל אלה הם נשאים על הדבור ר' יהודה מסיר ליאון, נופ' צופ' א ו. —  ואמר המליץ:  בטוריו נשאתי וחכמה מלאתי וגם ראש נשאתי להתיר נקשרם ר"ש הנגיד, באשמרת ערב. —  ג) נִשָּׂא דָבָר, שנָּשְׂאו אותו ממקום מקום על הידים וכדומ', getragen werden; être porté; to be borne, carried:  ועשית את הבדים עצי שטים וצפית אותם זהב וְנִשָּׂא בם את השלחן שמות כה כח.  הנה ימים באים וְנִשָּׂא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה בבל לא יותר דבר ישע' לט ו. —  וְנִשָּׂא הילד על כתף וכדומ':  והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תִּנָּשֶׂאנָה שם מט כב; גם סו יב.  כתמר מקשה המה (האלילים) ולא ידברו נָשׂוֹא יִנָּשׂוּא1 כי לא יצעדו ירמ' י ה. —  ד)  נִשָּׂא לפלוני, נִתַּן לו למַשְׂאֵת, למָנָה:  ויען כל איש יהודה על איש ישראל (שטענו למה הקדימו להביא את דוד בלעדם) כי קרוב המלך אלי ולמה זה חרה לך על הדבר הזה האכול אכלנו מן המלך אם נשאת2 נִשָּׂא לנו ש"ב יט מג. —  ה) *נִשֵּׂאת האשה, היתה לאיש, התקשרה אתו בקשר הנשואים:  כל הנשים יתארשו חוץ מן האלמנה שתמתין שלשים יום מפני האיבול וכולן לא ינשאו עד שיהו להן שלשה חדשים ר' יוסי, תוספת' יבמ' ו ו.  המחזיר את גרושתו משנישאת שם ה.  גירשה תלך ותינשא לאחר שמא לא זכת ליבנות הימנו עד כמה מותרת לינשא עד שלש פעמים מכאן ואילך לא תינשא שם ח ד.  האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך והורוה בית דין להינשא והלכה ונישאת שם יא ד.  גרשה ומתה מותר באחותה יבמ' ד יג.  והלא מספר כתובתה נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי שם טו ג.  בתולה נשאת ליום ד' ואלמנה ליום במקור נדפס בטעות: "ביום" - הערת פב"י. ה' כתוב' א א.  נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה וכו' ולאלמנה שלשים יום הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו שם ה ב.  בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת סוט' ג ז.  כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר ירוש' ברכ' ט ח.  מעשה באשה אחת שנשאת לחבר והיתה קושרת לו תפילין על ידו נישאת למוכס והיתה קושרת לו קשרי מוכס על ידו רשב"א, ע"ז לט..  לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין רב, יבמ' פד:.  יותר משהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא יבמו' קיג..  תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה שתשב שבעה נקיים רבא, נדה סו..  למלך שנשא אשה והיתה אצלו שנים הרבה ולא היה לו בנים ממנה אמר לה בתי לכי הנשאי לאדם אחר שמא יהו לך בנים ממנו פסיק' רבתי ל.

—  פִע', נִשֵּׂא, נִשָּׂא, נִשְּׂאוּ, מְנַשְּׂאִים, נַשְּׂאֵם, יְנַשְּׂאֵהוּ, יְנַשְּׂאֵם, יְנַשְּׂאוּהוּ, —  א) נִשָּׂא את פלוני, הרימהו, ובהשאלה הגביהו למעלה גדולה:  וידע דוד כי הכינו יי' למלך על ישראל כי נִשֵּׂא ממלכתו בעבור עמו ישראל ש"ב ה יב.  גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו אסת' ג א.  ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נִשְּׂאוֹ על השרים ועבדי המלך שם ה יא.  וכל שרי המדינות וכו' מְנַשְּׂאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם שם ט ג. —   נִשָּׂא את נפשו לעשות כך וכך, נתן תקוה לעצמו לזה:  ועל הארץ אשר הם מְנַשְּׂאִים את נפשם לשוב שמה שמה לא ישובו ירמ' כב כז.  אשר המה מְנַשְּׂאִים את נפשם לשוב לשבת שם שם מד יד. —  ב) כמו נָשָׂא ממקום למקום:  כי הנה ימים באים עליכם וְנִשָּׂא אתכם בצנות עמו' ד ב.  ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וַיְנַשְּׂאֵם כל ימי עולם ישע' סג ט.  הושיעה את עמם וברך את נחלתך ורעם וְנַשְּׂאֵם עד העולם תהל' כח ט. —   ג) נִשָּׂא את פלוני בדבר, נתן לו מתנה:חירם מלך צור נִשָּׂא1 את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו מ"א ט יא.  וכל הנשאר מכל המקמות אשר הוא גר שם יְנַשְּׂאוּהוּ2 אנשי מקמו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה עם הנדבה לבית האלהים אשר בירושלם עזר' א ד.  ויתנו את דתי המלך ואחשדרפני המלך ופחות עבר הנהר וְנִשְּׂאוּ3 את העם ואת בית האלהים שם ח לו.

—  פֻע', נֻשָּׂא, מְנֻשָּׂא, —  א) שנשאוהו ממקום למקום על הידים וכדומ':  באהבתך ובחמלתך מנשא ומנטל עתה בעונותינו חרב המקדש וקרבן בטל ר' יצחק בר מאיר, ישראל עמך, סליח' לשני קדמאה. —  ב) במשמ' גֹבה ורוממות:  חצריו המנושאים אשר היו מאד נאים בדם חזיר מטומאים בשקוצים ממולאים מבורך בן נתן, לבית בנוי, קינ' לקו"ק סז.

—  הִפע', הִשִּׂיאוּ, —  א) הִשִּׂיא את פלוני דבר, עשה שֶׁיִשָּׂאֵהוּ, וְהִשִּׂיאוֹ עָוֹן, עשה שיִשָּׂא עון, שיחול עליו העון:  וְהִשִּׂיאוּ אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם ויקר' כב יו. —   ואמר המשורר:  האשה ערום השיאה ועון אשמה השיאה בחלק שפתיה הדיחה וקראה להטותה הדרך ר"י הלוי, את נתיבי. —  ב) ובמשמ' העקרית, הִשִּׂיא דבר, עשה שֶׁיִנָּשֵּׂא הדבר ממקום למקום:  ואם אל עיר יאסף וְהִשִּׂיאוּ4 כ לישראל אל העיר ההיא חבלים ש"ב יז יג. —  ובתו"מ, הִשִּׂיאוֹ שם רע במשמ' זו:  ענייה אינו רשאי למשכנה עשירה נוטל ואינו מחזיר שלא יהא הולך ובא אצלה שלא להשיאה שם רע ר"ש, תוספת' ב"מ י י.  המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה ריחים ותנור יוציא ויתן כתובה מפני שמשיאה שם רע בשכינותיה וכן היא שנדרה שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכו' תצא שלא בכתובה מפני שמשיאותו שם רע בשכיניו כתוב' עב.. —  ב)  הִשִּׂיא את פלוני ממקום למקום, כמו נִשֵּׂא:  משיאין את העד ממקום למקום— בשביל שתיטרף דעתו רשב"א, תוספת', סנה' ט א —  ובהשאלה, *הִשִּׂיאוֹ לדבר אחר, עשה שיסיח דעתו מדבר והפליגו בדברים לענין אחר:  מעשה בר' ישמעאל שהיה מהלך בדרך אחר ר' יהושע אמר לו הטהור לחטאת שהסיט את המפתח שהוא טהור של תרומה מהו וכו' השיאו (ר' יהושע) לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דדיך מיין שם, פרה י [ט] ג.  שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע כשהיו מהלכין בדרך אמר לו מפני מה אסרו גבינת ע"א אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבה של נבלה אמר לו והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבלה וכו' למה לא אסרוה בהנאה השיאו לדבר אחר אמר לו ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך ע"ז ב ה. —  הִשִּׂיא את הכתב מעל האבן וכדומ', העתיקו משם, כתב כתָב שני ממש לפי הכתיב, בגוף הכתב הראשון:  היאך למדו אומות העולם תורה וכו' נתן הקב"ה בלבם ושלחו נוטירין והשיאו את הכתב מעל האבנים בשבעים לשון ר' יהודה, תוספת' סוט' ח ו.  על גבי אבנים כתבוה (ישראל את התורה) וכו' ואח"כ סדו אותן בסיד וכו' ושיגרו (אוה"ע נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת שהיה להם ללמוד ולא למדו הוא, סוט' לה:. —  ואת הסכין, הִשִּׂיאָה באחרת, שפשפה ע"ג חברתה שתהיה חדה:  אין משחיזין את הסכין ביום טוב אבל משיאה ע לגבי חבירתה ביצ' ג ז. —  ג) במשמ' הרמה והגבהה, הִשִּׂיא אבוקה של אש על מקום גבוה לסימן למרחוק:  בראשונה היו —  משיאין2 משואות משקלקלו המינים התקינו שיהו שלוחין יוצאין כיצד היו משיאין משואות מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי ומאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבה וכו' ר"ה ב ב-ד.  אין משיאין אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ואימתי משיאין לאור עיבורו בריית' בגמ' ר"ה כב:.  אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו לילי זמנו אין משיאין מפני יום טוב אבל משיאין ליל עיבורו אין משיאין אלא על החדשים המיושבין בזמנן מפני יו"ט שחל להיות בערב שבת ירוש' ר"ה ב א. —  ואמר המשורר:  ושואל על מקום אשה נדודים השיבותיו בלבי היא יקדה בהשיאה רתיחת דם לבבי אלי ראשי עלי עיני ירדה ר"ש הנגיד, ואל תנשי. —  הִשִּׂיא לפלוני עֵצָה1, נתן לו עצה, הִצִּיעַ לו:  מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין והן משיאין לו עצה ההוגנת יבמ' יב ו.  ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך שם בבלי קא:.  מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר רב, או ריב"ל, ב"ב ד..  עצה השיאן הכתוב (לבנות צלפחד) שלא ינשאו אלא להגון להן שמואל, ב"ב קכ..  איזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסין אביי, ב"ב קלז..  אלהיהם של אלו שונא זימה הוא והם מתאוים לכלי פשתן בא ואשיאך עצה עשה להן קלעים והושיב בהן זונות וכו' סנה' קו..  למה לא יכלו (החרטומים) לעמוד בפני משה לפי שהם השיאו עצה לפרעה להשליך ליאור כל הבן הילוד כדי שימות משה מד"ר שמות יא. —  ובסהמ"א:  שהשיא (בלעם) עצה לבלק שנכשלו בה ישראל רש"י, סנה' קו.. —  °והִשִּׂיא לו ברכה, נתן לו, שלח לו ברכה:  והשיאנו2 יי' אלהינו את ברכת מועדיך לחיים ולשלום מוס' שלוש רגלים, והשיאנו. —  ה) *הִשִּׂיא את בנו, עשה שיקח לו אשה:  איזו היא מצות האב על הבן חייב למולו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה תוספת' קדוש' א יא.  מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה והיה משיא את בנו ואמר לחברו חצר וסעודה נתונים לך במתנה נדר' ה ו.  יתום מבקש לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה ואח"כ משיאין לו אשה תוספת' כתוב' ו ח.  מעשה באחד מגדולי בבל שהיה משיא את בנו ועשה סעודה גדולה לחכמים תנחומ', שמיני ג, בובר. —  וכן *הִשִּׂיא את בתו לאיש, נתנה לו לאשה:  אל תחלל את בתך להזנותה וכו' זה המשיא את בתו לזקן ר' אליעזר, סנה' עו..  כל המשיא את בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי ר"מ, פסח' מט:.  יתומה שהשיאתה אמה או אחיה תוספת' כתוב' ו ח.  איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן יבמ' יג ב.  קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שם ו.   העיד רבי יוחנן בן גדגדה על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט גיט' ה ה.  הכל כשרין לדון דיני ממונות ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין (בנותיהן) לכהונה סנה' ד ב.  כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ר' יוחנן, ברכ' לד:.  לעולם ימכור  אדם כל מה שיש לו וישא אשה בת ת"ח וישיא בתו לת"ח פסח' מט..  והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך יבמ' סב:.  כל המשיא בתו לתלמיד חכם וכו' מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה כתוב' קיא:.  למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינות הים ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים ריב"ל, מד"ר שה"ש, גן נעול. —  והִשִּׂיא את האשה במשמ' התיר לה שתנשא לאיש:  אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר"א ור' יהושע, יבמ' טז ז.  מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם ר' יוסי, שם ד.  מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי נשותיהם ע"פ נשים שם קטו.. —  וצווי בא לבי"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוון להתיר ר' יוסף, שם, קכא..

—  הִתפ', הִתְנַשֵּׂא, מִתְנַשֵּׂא, יִתְנַשֵּׂא, תִתְנַשֵּׂא, תִּנַּשֵּׂא, תִּתְנַשְּׂאוּ, יִנַּשְּׂאוּ, —  הִתְנַשֵּׂא הארי וכדומ', כמו נִשָּׂא, התקומם, קם ועמד נִשָּׂא:  הן עם כלביא יקום וכארי יִתְנַשָּׂא לא ישכב עד יאכל טרף במד' כג כד. —  וְתִנַּשֵּׂא מלכתו שם כד ז. —  הִתְנַשֵּׂא  על פלוני, אמר על עצמו שהוא יותר נִשָֹּׂא מפלוני, יותר רם המעלה:  רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם יי' ומדוע תִּתְנַשְּׂאוּ על קהל יי' במד' יו ג.  להיות ממלכה שפלה לבלתי הִתְנַשֵּׂא לשמר את בריתי לעמדה יחזק' יז יד. מן הממלכות תהיה שפלה ולא תִּתְנַשֵּׂא עוד על הגוים שם כט יה. —  הִתְנַשֵּׂא לעשות, מתרומם, אומר על עצמו שהוא נִשָּׂא וראוי לעשות הדבר: ואדניה בן חגית מִתְנַשֵּׂא לאמר אני אמלך מ"א א ה.  ובני פריצי עמך יִנַּשְּׂאוּ להעמיד חזון ונכשלו דני' יא יד.  לך יי' הממלכה וְהַמִתְנַשֵּׂא1 לכל לראש דהי"א כט יא.  אם נבלת בְּהִתְנַשֵּׂא ואם זמות יד לפה משלי ל לב.  ורבים מביאים מנחה ליי' לירושלם ומגדנות ליחזקיהו מלך יהודה וַיִנַּשֵּׂא2 לעיני כל הגוים מאחורי כן דהי"ב לב כג. —  ובתלמ':  כל המנבל עצמו על דברי תורה סופו להתנשא ר"ש בר נחמני, ברכ' סג:.  ובסהמ"א:  ומשנפלה מצרים ביד נבוכדנצר לא נתנשאת עוד על הגוים עד היום סד' עולם רבא כ.