1, פ"י, נְתַקְּנוּהוּ, נָתוּק, אֶתְּקֶנְךָ, — נָתַק את פלוני ממקום, הרחיקו משם על כרחו herausziehen, abreissen; arracher, entraîner; to draw, tear away: ובני ישראל אמרו ננוסה וּנְתַקְּנוּהוּ2 (את צבא בנימין) מן העיר אל המסלות (שפט' כ לב). — נָתַק את החותם מעל היד: כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אֶתְּקֶנְךָ (ירמ' כב כד). — ובתו"מ, נָתַק את העור מעל הבשר: הנוגע בעור של צואר טהור שאינו אלא נותקו (ר"י בן נורי, תוספת' חול' ח יח). — ונָתַק אבר: אם על כורת חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב (ר' יוחנן, בכור' לג:). — וקנים: הקוצץ בקנים וכו' מקום שנהגו לקוץ יתוק לתוק יקוץ (ר' יהודה, ירוש' שבי' ד ו). — ובהשאלה, נָתַק את המלוכה מידו, קרעה מידו: נשבע הקב"ה שבועה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו (ר' מאיר, מד"ר שה"ש, שימני). — נָתְקוּ הענבים את יינם וכדומ', הפרישוהו מתוכם ונוזל התירוש מהם: לא דומה זיתים לענבים ענבים רכות ונותקות את יינן זיתים קשים ואינן נותקין את שמנן (תוספת' תרומ' ג יג). ענבים דיהות ונותקות את היין זיתין קשין ואינן נותקין את השמן (ירוש' שם ג ד). — ופָעוּל, נָתוּק, בעל חי נָתוּק, שנתק אחד מאבריו: ומעוך וכתות וְנָתוּק3 וכרות לא תקריבו ליי' ובארצכם לא תעשו (ויקרא כב כד). — ובסהמ"א: וכן סומכין העולם להכשיר בני אדם הנתוקין שכורתין מהם ביצה אחת (סמ"ג מ"ע, נב). — משל הדיוט: כל הנתוק כמשל הדיוט מתאוֶה שיהיו כולם נתוקים4 — ב) נָתַק את פלוני, נִגְּעוֹ בְנֶתֶק: למה נאמר מראהו עמק יכול אם נתקו אדם יהא טמא ת"ל מראהו עמוק מה מראהו עמוק בידי שמים אף אין לי אלא בידי שמים (ספרא, תזריע, נגע' ה). — ובסהמ"א: הבא בתחלה וכל ראש נתוק או כל זקנו נתוק יסגיר שבוע אחד (רמב"ם, טומא' צרעת ח יג).

— נִפע', נִתְּקוּ, נִתָּקוּ, יִנָּתֵק, יִנָּתְקוּ, יִנָּתֵקוּ, — א) נִתַּק מִמָּקוֹם למקום, נִתְּקוּ רגלים ממקום למקום, נסתלקו משום והונעו למקום אחר, sich losreissen; se détacher; to be removed: ויהי בעלות הכהנים נשאי ארון ברית יי' מתוך הירדן נִתְּקוּ כפות רגלי הכהנים אל החרבה (יהוש' ד יח). — ואמר המשורר: קרסולי נתקו לחרבה ומצולה לאיתנה שבה ושמש צרי בעוד יום ערבה וקדר עליהם היום (ר"י הלוי, מי כמוך). — ואדם ממקומו, נתרחק: וירדפו (אנשי החיל) אחרי יהושע וַיִּנָתְקוּ מן העיר (יהוש' ח יו). — וְדָבָר מָפְשֳׁט: יִנָּתֵק מאהלו מבטחו5 (איוב יח יד). — ובתו"מ: נִתַּק העור מעל הבשר, נפרש ונבדל: בשומר העשוי לנתק מאליו (אביי, חול' קכג:). — וְהַשִּׁנַּיִם מהפה, נעקרו, נשרו: כיון שנתקו שיניו של אדם נתמעטו מזונותיו (רב, נדה סה.). — נִתַּק לדבר פלוני, יצא ממעמדו הקודם והובא לדבר פלוני: אשם שניתק6 לרעיה ושחטו (רב, זבח' ה:). על מה תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה (יומ' פו.). לאו שניתק לעשה לוקין עליו (חול' קמא.). — נִתַּק החולה מֵחֹלִי לְחֹלִי: שכיב מרע שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה (רב, גיט' עג.). — וכמו"כ נִתַּק בְּדָבָר, נמשך אחרי הדבר: גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות לכך בא עליהן בגזרה אני יי' אלהיכם דעו מי הגוזר עליכם וכן מצינו שניתקו בעריות (רבי, ספרא, אחרי ט יג). — ב) נִתַּק חוט, פתיל חבל, נפסק והיה לשנים, zerreissen, abgerissen werden (Faden etc.); se rompre; to be broken, snapped: כאשר יִנָּתֵק פתיל הנערת בהריחו אש (שפט' יו ט). אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח וכל חבליו בל יִנָּתֵקוּ (ישע' לג כ). אהלי שודד וכל מיתרי נִתָּקוּ (ירמ' י כ). והחוט המשולש לא במהרה יִנָּתֵק (קהל' ד יב). — ובהשאלה, הזמות, מורשי הלב וכדומ': ימי עברו זמותי נִתָּקוּ מורשי לבבי (איוב יז יא). — ואמר המליץ: חוט שערה בינך ובינו שמר נא פן יהי נתק ואינו (רה"ג, ירא האל, שירי מוסר השכל). וכל אשר יחובר נתק וכל אשר בנוי נעתק (ר' בחיי, יי' שפתי תפתח, בקשה). וכן אשה שאין בה כח לאחז הבהמה פן תינתק הימנה (רש"י, ב"מ ט:). — ג) *נֻגַּע בְּנֶתֶק: מי שהיה בו נתק כגרים וניתק כל ראשו (נגע' י ט). איש להביא את שניתק נתק בתוך נתק (ר"ע, ספרא תזריע, נגע' ה). נרפא הנתק וכו' לא שנתן נתק בתוך נתק (הלל, שם ט). היה בו נתק כגריס ונתק כל ראשו (שם י). בהרת וכו' בזקן עד שלא העלה שער והעלה שער ומשעלה שער ניתק (תוספת' נגע' ג יד).

— פִע', נִתַּקְתִּי, נִתְּקוּ, אֲנַתֵּק, תְּנַתְּקִי, יְנַתְּקֵם, נְנַתֵּקָה, תְּנַתֵּקוּ, — נִתֵּק יְתָרִים, מוסרות, וכיוצא בהם, הפסיק ועשם לשנים וכדומ': וַיְנַתֵּק את היתרים (שהיה אסור בהם) כאשר ינתק הפתיל בהריחו אש (שפט' יו ט). וַיְנַתְּקֵם (את העבותים) מעל זרעתיו כחוט (שם יב). כי מעולם שברתי עלך נִתַּקְתִּי מוסרותיך (ירמ' ב כ; גם שם ה ה; שם ל ח). נְנַתְּקָה את מוסרותימו (תהל' ב ג; גם שם קז יד). — ומוטה: וכל מוטה תנתקו7 (ישע' נח ו). — וְנִתֵּק השרשים ממקומם, עֲקָרָם: הלא את שרשיה יְנַתֵּק ואת פריה יקוסס (יחזק' יז ט). — וְהַשָּׁדַיִם ממקומם: וְשָׁדַיִךְ תְּנַתֵּקִי8 (שם כג לד). — ובתו"מ, נִתֵּק מצוה, קורע ומבטל: וכל אחד מנתק מצותו והולך לו שנאמר ננתקה וכו' (ע"ז ג:). — ב) *פ"ע, מתקצף, מתנהג כאיש הקורע ותולש מכעס: למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו א"ל עבדי אתה כיון שנכנס למדינה א"ל נעול לי סנדלי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקב"ה את זרע אברהם אוהבו וכו' התחילו ישראל מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם (ספרי במד' קטו).

— הִפע', הַתִּיקֵם, הַתִּיקֵנִי, — הִתִּיק את פלוני מן העיר, כמו קל ופִע', הרחיקו: ויצאו אחרינו עד הַתִּיקֵנוּ אותם מן העיר כי יאמרו נסים לפנינו (יהוש' ח ו). — והִתִּיק את פלוני, עקרו ממקומו על כרחו, כמו צאן מהעדר: הַתִּיקֵם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה (ירמ' יב ג).

— הָפע', הָנְתְּקוּ, — הָנְתַּק פלוני ממקומו, שהתיקוהו: ויצאו בני בנימין לקראת העם הָנְתְּקוּ מן העיר (שפט' כ לא).

— הִתפע', °הִתְנַתֵּק, כמו נִפע' משמ' ב): קול הרביעי כל המאזין לו מיד משתברת גולגלת ראשו ומתנתקין רוב ראשי צלעותיו (היכלות רבתי ד, ביהמ"ד ילינק ג). סוף שהסירכה מתנתקת מן הדופן (מעשה הגאו' צב, ואמר לן המורה). פתילה ארוכה מכניס קצת הפתילה בפי הנר וקצתה בפי הנר האחר ומדליקה באמצע ומתנתקת ונמצאו שתי נרות דולקות (ערוך, ערך חתך). כעין שעושין לדרדור יין שיש בהן טבעות של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ אליו והן מתנתקין זה מזה ונופלין (רש"י, שבת קנד:). ושופו עצמותיו מתנתקין ממקומם (הוא, איוב לג כא). להכשיר ע"י נפיחה הסרכות הפוסלות ומתנתקות בנפי' כמנהג בני קנדיה (שאילת יעבץ ב קמו). — ואמר הפיטן: רוגז בל תעיר פני מתנתק כרגע ואתה חי לבדך (אתה מבין סרעפי לב, מוסף יוה"כ). — ובמשמ' השתמט הנה והנה והתאמץ לנתק המוסרות מעליו: בא מערב יו"ט למקום שהיו (המכמרים) פרוסים והן באורך מיל או חצי מיל וכשחיה נופלת בראשו אחד מתוך שמתפרקת ומתנתקת לצאת המצודות מתקלקלות כולן וראשו השני נתק ממקום שנתקו וסימן הוא לו שיש חיה בראש האחר (רש"י, ביצ' כד:). יוצאה (עֵז) באפסר אם תחבו בחקיקת קרן אבל בקשירה בעלמה לא וכו' מתוך שראשה דק והיא מתנתקת לכאן ולכאן כשמושכין אותה וכו' מתנתקת וקופצת אנה ואנה לברוח מידו (הוא, שבת נב.).