1 ש"ז, נָתֶק, מ"ר *נְתָקִים, — אחד מנגעי העור, בראש ובזקן, והוא צרעת הראש:  ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא אותו הכהן נֶתֶק הוא צרעת הראש או הזקן הוא וכי יראה הכהן את נגע הַנֶּתֶק והנה אין מראהו עמק מן העור   וכו' והנה לא פשה הַנֶּתֶק ולא היה בו שער צהב וכו' והתגלח ואת הַנֶּתֶק לא יגלח וכו' ואם בעיניו עמד הַנֶּתֶק  ושער שחור צמח בו נרפא הַנֶּתֶק  טהור הוא (ויקרא יג כט-לז). זאת התורה לכל נגע צרעת וְלַנָּתֶק (שם יד כד). — ובתו"מ:  כהן שהוא בקי בנגעים ולא בנתקין ולא בקרחות וכו' לא יראה את הנגעים עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן (ר"ע, תוספת' נגע' א ב).  נתק וחוט יוצא הימנה שני נתקין וחוט יוצא מזו לזו(שם ד ב).  נתק בתוך נתק מסגיר את הפנימי (שם ג) .  שני נתקים זה בצד זה ושטה של שער מפסקת  ביניהם (ספרא, תזריע, נגע' ה ח).  הנתקים מטמאין בשני שבועות ובשני סימנין (נגע' י א).  כל נתק שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם (ר' שמעון, שם ח).  שמונה ממעטים את הזרע ואלו הן המלח והרעב והנתק וכו' והקזת דם למטה (גיט' ע.). — ובסהמ"א:  יתחדש בעור הראש עלה ממין מורסא יהי' בה נקבים דקים קטנים מלאים ליחות דקה ודבקה נקרא סעפ"א והוא הנתק (פרקי משה כג).  כמו בעלי הנתק שמוסיף המאכל באבריהם ואינו משתנה אל עינם מפני הכח המשנה שהוא חלוש (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב יג).  ומה שנוסה פעמים רבות כי הוא הנתק עד שהיה עמו ביטול החוש (נרבוני, ארח חיים בצרעת, כ"י ביהמ"ד שכתר).