קל לא נמצא במקרא.

— הִפע',  מַתִּיר, הַתֵּר, יַתֵּר, יַתִּירֵהוּ, א) הִתִּיר אגודה, קֶשֶׁר וכדומ', פתח אותו, שלא יהיה קשור, שיהי' אפשר לפתחו, losmachen; délier; to loose:  פתח חרצובות רשע הַתֵּר אגודות מוטה ישע' נח ו. —  וְהִתִּיר אֲסוּרִים בכבלי ברזל, פתח את הכבלים:  ענו בכבל ברזל רגליו וכו' שלח מלך וַיַּתִּירֵהוּ משל עמים ויפתחהו תהל' קה יח-כ.  יי' מַתִּיר אסורים שם קמו ז. —  והִתִּיר יָד, פתחה:  ויאל אלוה וידכאני יַתֵּר יד ויבצעני איוב ו לט. —  ובמליצה, הִתִּיר דרך, פתח אותה שתהיה ישרה ובלי מכשול:  וַיַּתֵּר1 תמים דרכו ש"ב כב לג. —  ובתו"מ:  הסלין של גמלים התירן טהורין קשרן טמאין תוספת' כלים ב"מ ה יד.  הקושר והמתיר התופר שתי תפירות שבת ז ב.  כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חיבין עליו ר' מאיר, שם יה א.  נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקים נופלין מאליהן שם כד א.  מתירין פקיעי צמר לפני בהמה שם ב.  חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן וכולן שהתירן כשרות סוכ' א ה.  דרגש מתיר את קרטיביו והוא נופל מאיליו רשב"ג, מו"ק כז..  אין מתירין ציצית מבגד לבגד רב, שבת כב..  התיר מנעלו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח כלה רבתי י.  משל לעשר נודות נפוחות מונחות בטרקלין נצרך המלך למקומן מה הוא עושה להן מתירן ומוציא את רוחן ומסלקן בזוית אחת מד"ר בראש' ה.  אמר הקב"ה למשה אכל תשברו מאתם בכסף אמר להם משה התירו להם כיסכם כדי שלא יאמרו עבדים היו עניים הם הראו להם עושרכם מד"ר במד' יט.  אמרו לו התר עצמך מן הקולר ונדע שאמת אתה אומר תנחומ' קדוש' טו. —  וְהִתִּיר אסורים:  בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורים ואין כל בריה משגחת עליו בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה ר"ל, מד"ר ויקר' יד.  כיון שהסיקו את הכבשן השליכו אותן (את חנניה, מישאל ועזריה) אסורין וכו' מיד בקשו המלאכים לירד ולהתירן אמר להם הקב"ה וכי על שמכם ירדו על שמי ירדו ואני ארד ואתירן וכו' מיד התירן הקב"ה והצין את הכבשן והעלה אותן והשווהו לארץ שהיה עמוק וכיון שראה המלאך כך אמר להם צאו לכם מיכן שהרי התיר לכם הקב"ה ועשה לכם נסים והשוה את הכבשן לארץ תנחומ' נח טו. —  וּמָשָׁל:  אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ברכ' ה:. —  וּבִתְפִילָה:  סומך נופלים ורופא חולים ומתיר אסורים ומקיים אמונתו לישני עפר אתה גבור, תפל' יח. —  ובהרחבה, במשמ' פֵּרֵק כלים בעלי אברים:  מכבש של בעלי בתים שהתירוהו להיות נוטל ממנו מים תוספת' שבת טז [יז] ה.  מכבש של כובס שהתירו מערב יום טוב שם מו"ק ב יב.  מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין שבת כ ה. —  ובהשאלה, °הִתִּיר הבטן, שִׁלְשֵׁל, גרם שִׁלְשׁוּל: וגם משלשל הוא (הכרוב) ומימיו מתירין את הבטן תשו' הגא', הרכבי שצד.  מימיהן (של התרדין) מתירין את הבטן ויש בהן מירוק שם.  ובלשון ערבי חנטל וכששותין אותו מתיר כריסו ערוך, ערך כנגר.ואם תהיה הסתימה בצד המקוער יעשה מה שיתיר הבטן קאנון ג יד ב ד.  תשלשל במשקה פירות המתירים ואם תתעב נפשו בשני הדברים האלה המתירים תתירהו במי מיני הרמונים שם ג א ב כא. —  וְהִתִּיר את השתן:  גם הוא (קנה בשם) יתיר את השתן אסף הרופא, 66. —  ב) *הִתִּיר דבר, נתן רשות לעשות הדבר, אמר שהוא מֻתָּר לעשותו עפ"י הדין:  כל דבר שאין אדם רשאי למוכרו דמאי לא ישלח לחבירו דמאי רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו דמאי ג ג.  מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו י"ו על י"ו אמה והיה הופך וכו' ובא מעשה לפני חכמים והתירו ר' יהודה, כלא' ד ט.  ב"ש אומרים אין שורין דיו וסממנין וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין שבת א ה.  ב"ש מתרין הצרות לאחיהן וב"ה אוסרין יבמ' א ג.  אמרו להן ב"ש התרתם ערוה חמורה לא תתירו את הממון הקל שם טו ג.  אין עושין חלל תחת רשות הרבים בבורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר ב"ב ג ח.  הואיל ולצורה הן עובדין נתיר להן את האילן ר' שמעון, ע"ז ג ז.  סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ור' שמעון מתיר תוספת' תרומ' ו ה.  חכם שדן את הדין טימא וטיהר אסר והיתיר וכו' שם יבמ' ד ז.  אמרה נשביתי וטהורה אני יש לי עדים שאני טהורה אין אומרים יבואו עדים ויתירוה אלא מתירין אותה מיד שם כתוב' ב ב.  לא שנו אלא בקדשים שיש להם מתירין אבל בקדשים שאין להן מתירין אפי' כל שהוא צריך להחזיר ר' הושע', ירוש' תרומ' יא ה.  א"ל (אותה האשה שבאה לקבול על בעלה לפני רבי) רבי ערכתי לו שלחן והפכו אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך רבי, נדרים כ:.  דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהן פסח' נ:.  וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל יבמ' פב..  באת לבית דין ואמרה מת בעלי התירוני להנשא מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה ר' נחמן, שם קיז..  מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעים ר' זירא, חול' לב:.  מה שאסרתי לך התרתי לך אסרתי לך חלב בהמה והתרתי לך בחיה אסרתי לך גיד הנשה בחיה והתרתי לך בעוף אסרתי לך שחיטה בעופות והתרתי לך בדגים מד"ר ויקר' כב. —  ובמשמ' גרם היתר:  המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן חייב לעשר (אם אמר) מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר דמאי ו יא.  האשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה איני אשת איש נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר תוספת' כתוב' ב ב. —  הִתִּיר את הנדר, הפרוֹ, בטל אותו:  מעשה ברבן גמליאל ור' אילעאי שהיו מהלכין מעכו לכזיב וכו' ובא אחד ושאל לו את נדרו וכו' ירד מן החמור ונתעטף וישב והתיר לו נדרו שם פסח' ב כז-כח.  ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה וכו' והתירו ר' ישמעאל נדר' ט י.  אמר לו הקב"ה לאליהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ירוש' ברכ' ה ב. —  ואת הַשְׁבוּעָה:  למדתך תורה דרך ארץ שהנשבע בפני חבירו לא יתירנו אלא בפניו שלא יחשדנו שהוא נשבע לשקר שכן אתה מוצא שמשה נשבע ליתרו והלך למדין והתיר שבועתו בפניו וכו' אמר לו הקב"ה במדין נשבעת לך והתר שבועתך במדין ר' יוחנן, מד"ר שמות ה. —  °וְהִתִּיר הַכְּשָׁפִים:  יוחני בדרך כשפנות היתה אוסרת הנשים המעוברות שלא תלדנה ובהגעת לידתן היו מצטערות והיא מראה עצמה צדקת והיו באין אצלה ואומרין לה אולי תבקשי רחמים על פלונית שתלד והיא מתרת הכשפנות ומיד יולדת ערוך, ערך יוחני.  אחד צדיק היה נוטה למות ובא אחד שנעשה לו ולאשתו כשפים שלא היתה הרה וביקש כשילך לפני הקב"ה תחילה שיבקש לו שתהר ונדר לו ומת באותה שנה התירו הכשפים לה והרתה ספ' חסידים תתתשסו.  ואם מעשה כשפים הוא רבונו של עולם תן בליבי שאעשה להתירני שם תתשלו. —  ובהשאלה, הִתִּיר עצמו למיתה וכדומ', הפקיר עצמו, מסר את עצמו למיתה:  התריתם בו קיבל עליו התראה התיר עצמו למיתה המית בתוך כדי דבור סנה' מ:.  אמר קרא יומת המת עד שיתיר עצמו למיתה רבא או חזקיה, שם מא.. —  וכמו"כ הִתִּיר דמו של פלוני:  עילא היו מבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת ר' יסא, ירוש' פאה א א. —  ג) °במחקר, הִתִּיר שאלה קשה, פרק ותרץ אותה כראוי:  פרק ששי נתיר בו קצת ספקות יקרו בענין זאת ההודעה רלב"ג, מלחמ' ה' ב ו.  ואחר שבארנו ענין זאת ההוייה הכללית והתרנו הספקות אשר זכרנו הנופלות בה וכו' הנה ראוי שנחקור באופן שלם שם שם ו א כ.  שיהיה זה הספר החוקר בהתרת זה הספק לאנשים חלוקי הדעות זה אומר בכה וזה אומר בכה זה מתיר הספק בדרך המוני וזה מתירו בדרך עיוני שכלי רשב"צ דוראן, אוהב משפט ב.  הרב המורה פרק פ"ב מספרו כתב שהוקשה לו בענין אדם וכו' ולהתיר הקושיא עשה הרב הבדל עצום בין ידיעת הטוב והרע ובין ידיעת האמת והשקר ר"י אברבנאל, בראש'.  אם כן להתיר ספק החקירה הנ"ז שמן ההכרח הוא שיהיה הבורא נמצא בלתי גשמי ספורנו, אור עמים כט:.  ואיך התירו את השאלות העמוקות בחשבון הרבית ובחשבון התכת הכסף במופת חותך המאסף, שנת התקמד סב.

—  הָפע', *הֻתַּר, הותר, הֻתְּרָה, כינ' מֻתָּר, מותר, מֻתֶּרֶת, מֻתָּרִים מֻתָּרוֹת, —  א) הֻתַּר הקשר וכדומ', כמו נִתַּר:  הותרו2 לו רצועות מנעל וסנדל או ששמט את רוב הרגל חליצתה פסולה תוספת' יבמ' יב יב. —  ובינ':  שתי רבקות וכו' של ארבע ארבע (פרות) קשורות ולא מותרות (רבקה) אחת נכנסת ואחת יוצאת ר' יהודה, ערוב' ב א.  המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חיב באחריותן (הפקיד) אצל בעל הבית בין צרורין ובין מותרין לא ישתמש בהן.  כל הכלים מטמאין ומטהרין שלא באומן אבל אלו אעפ"י שהן מותרין טמאין ר' יוסי, כלים כו א.  שור ובור שמסרן לחרש שוטה וקטן והזיקו וכו' בשור מותר ובור מגולה ב"ק ט:. —  וכלים בעלי אברים:  אם היה (המכבש) מותר מערב שבת מתיר את כולו ושומטו ר' יהודה, שבת כ ה. —  *הֻתְּרָה הרצועה, עי' רצועה. —  °ובהשאלה, הֻתַּר  הַבֶּטֶן, נהיו המעים רפים:  ואם יותר בטנו יתר על מה שישתה ימנע ממנו יום או יערב בו מה שיש בו קביצות קאנון ג יד ד יב. —  ב) ובהשאלה בענין אִסּוּר וְהֶתֵּר:  משקרב העומר הותר החדש מיד מנח' י ה.  כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת ערוב' ע:.  כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו רב הונא, יומ' פו:.בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' נשחטה הותרה חול' ט..  שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה ר"ע, שם יז.. —  ובינ':  הנוטע את כרמו שש עשרה אמה מותר להביא זרע לשם כלא' ד ט.  לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת וכו' אבל אם חברה היוצר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד שבת ב ד.  כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות פסח' ב א.  הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב ר' אליעזר, שם ו ה.  אנשי משמר מותרים לשתות יין בלילות אבל לא בימים תענ' ב ז.  שש עריות חמורות מאלו מפני שנשואות לאחרים צרותיהן מותרות יבמ' א ג.  המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני וכו' יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה ויאמר במקור נדפס : "ואמר" לה הרי את מותרת לכל אדם גיט' ט א.  בשר הנכנס לע"א מותר והיוצא אסור מפני שהוא זבחי מתים ר"ע, ע"ז ב ב.  המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור שם ה ז.  נולד לו (להבכור) מום  בתוך שנתו מותר לקימו כל י"ב חדש בכור' ד ב.  המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים ערכ' ט א.  מותר אדם לעשות לתוך שדהו תלמיות קטנות של טפח טפח וליתן לתוכן ארבעה מינין והופכן בארבע רוחותיה מותר אדם לעשות לתוך שדהו תלם להיות נוטע קישואין ודילועין וכו' תוספת' כלא' ב י.  סאה ערלה שנפלה למאתיים ידע בה ואחר כך נפלה אחרת הרי זו מותרת לפחות מכן הרי זו אסורה שם תרומ' ו ט.  בשבתות וימים טובים מותר להתענות לפניהם ולאחריהם מפני מה אילו אסורות ואילו מותרות אילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק ואילו מדברי סופרים שם תענ' ב ו.  (אשה ששהתה עם בעלה עשר שנים ולא ילדה) עד כמה מותרת לינשא עד שלשה פעמים שם יבמ' ח ד.  מהו שיהא מותר לעשות אשפה על פתח חצירו ירוש' שביע' ג א.  מי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו של מועד ר' יוחנן, תענ' כט:.  הסועד בערב ט' באב אם עתיד לסעוד סעודה אחרת מותר לאכול בשר ולשתות יין תענ' ל..  איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו על מנת שלא למולו ר' אילעאי, יבמ' מח:.  הרי חיה דחלבה מותר ודמה אסור כריתות כא:.  דם דגים ודם חגבים מותר ואפילו לכתחלה שם. —  ועם שם אחריו, עם  ב  לפני השם, מותר ב-, בנוגע ל-:  המקבל שדה לקצור וכו' אם אמר לו שליש מה שאתה קוצר שלך מותר בלקט ובשכחה ובפאה ואסור במעשר עני ר' יהודה פאה ה ה.  מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו פסח' ב א.  אוכלים ושותים משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה תענ' א ד.  החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו יבמ' א ד.  הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה נדר' ג ו. —  הֻתַּר הנדר, הופר, בֻּטַּל:  (כשמת ר' אליעזר) נכנס רבי יהושע וחלץ את תפיליו והיה מגפפו ומנשקו ובוכה ואומר רבי רבי הותר הנדר ירוש' שבת ב ו.  נדר שהותר מקצתו הותר כולו ר"ע, נדר' כו..  בשעה שנכנס משה לנחלת בני גד ובני ראובן שמח ואמר דומה אני שהותר לי נדרי ספרי במד' קלד. —  ג) °וְהֻתְּרָה השאלה וכדו':  הנה כבר הותרה ג"כ הקושיא הזאת ר"ש א"ת, מו"נ ב יח.  והנה כבר התאמתה זאת ההקדמה והותרו הספקות הנופלות בה רלב"ג, מלחמ' ה' א ו.  ובכאן הותר זה הספק אשר יקרה מצד הגדרים שם.  וראוי לפרש פסוקי הפרשה הזאת באופן יותרו כל השאלות האלה כולם ר"י אברבנאל, בראש' א א. —  נִפע', *נִתַּר, נִתֹּר, ניתור, שֶׁהִתִּירוּ אותו, —  כל אותו היום היה אברהם רואה את האיל נאחז באילן זה וניתור ויוצא נאחז בחורש זה וניתור ויוצא נאחז בסבך זה וניתור ויוצא אמר לו הקב"ה אברהם כך עתידין בניך נאחזים בעונות ומסתבכין במלכויות מבבל למדי ממדי ליון ומיון לאדום ר"ח בר יצחק, ירוש' תענ' ב ד. —  ובסהמ"א:  והנוגע בחבל מן הקשר ולפנים טמא וכו' חוץ לשלש אצבעות טהור שאינו לצורך הכלי שאפילו פסקו אין הקשר ניתר רמב"ם, כלים כא ו. —  ב) בהשאלה, בענין אסּוּר וְהֶתֵּר  אמר תלמיד אחד לפני ר' עקיבא לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא ניתר או בלחי או בקורה ערוב' א ב.  חצר ניתרת בפס אחד שם בבלי י..  חצר שרובה פתחים וחלונות אינה ניתרת בצורת הפתח רב יוסף, שם יא..  אם לקטן להביאן (את הבכורים) הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים שנראו ליתור בקרייה אינן ניתורין אלא בקרייה ר' הושיעה, ירוש' בכור' א ו.  כתיב ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל בית שהוא ניתר בחליצה אחת ר' בא בר זבדא, שם יבמ' ד יב. —  ובסהמ"א:  דעו כי מי שטבע במים שאין להם סוף אין אשתו נתרת עד שיבוא מי שיאמר אני ראיתיו בשעה שהשליכו הים ליבשה הרי"ף, שו"ת נד.  בבהמה המקשה עובר ניתר בשחיטת אמו רש"י, חול' לב:.  ואח"כ חדשה התורה לישראל שיהיה ניתר אחר שנשחט ברוב סימנו כדינו רשב"א, מאמר על ישמעאל כג, הוצ' פרלס.