פ"י, נָתַץ, נָתָץ, נָתְצוּ, נָתָצוּ, נְתֻצִים, לִנְתוֹץ, נְתוֹץ, אֶתֹּץ, יִתֹּץ יִתְּצֵנִי, יִתָּצְךָ, תִּתֹּצוּ, תִּתֹּצוּן, יִתֹּצוּ, יִתְּצוּ, יִתְּצֻהוּ. — נָתַץ בית, חומה, מגדל וכדומ', שבר אותו לחתיכות קטנות, zerbrechen; casser; to break down: כי את מזבחתם תִּתֹּצוּן ואת מצבתם תשברון (שמות לד יג).  וְנָתַץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית והוציא אל מחוץ לעיר (ויקר' יד מה).   מזבחותיהם תִּתֹּצוּ ומצבתם תשברו (דבר' ז ה).  ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת כי נָתַץ את מזבח הבעל (שפט' ו ל; גם שם ח ט יז; שם ט מה). ואת בתי ירושלם ספרתם וַתִּתְצוּ1 הבתים לבצר החומה (ישע' כב י).  וַיִּתְּצוּ את מצבת הבעל וַיִּתְּצוּ את בית הבעל (מ"ב י כז; גם שם יא יח; שם כג ז; שם ח יב).  ראה הפקדתיך היום הזה על הגוים ועל הממלכות לנתוש וְלִנְתוֹץ ולהאביד ולהרוס (ירמ' א י; גם שם לא כח).  על בתי העיר הזאת ועל בתי מלכי יהודה הַנְּתֻצִים אל הסוללות ואל החרב (שם לג ד; גם שם נב יד).  ומחי קבלו יתן בחמתיך ומגדלתיך יתץ בחרבותיו (יחזק' כו ט; גם שם יב). — ונָתַץ הַשִּׁנַיִם: אלהים הרס שנימו בפימו מלתעות כפירים נתוץ יי' (תהל' נח ז). — ונָתַץ אָדָם, שברו, הפילו: גם אל יִתָּצְךָ לנצח יחתך ויסחך מאהל (שם נב ז).  יִתְּצֵנִי סביב ואלך (איוב יט י). — ובתו"מ: הנותץ אבן אחת מן האולם מן ההיכל מבין האולם למזבח ומן המזבח עובר בלא תעשה. (תוספת' מכות ה ח).  בית הנתוץ מציל על העצים ועל האבנים שהביא לו משבנאו (שם נגע' ז ב).  האבן (המנגעת) שבזויות שהוא חולץ חולץ את כולה ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חברו (נגע' יג ב).  נתצתה את המזבח הנח לו שברתה את המזבח הנח לה (ספרי דבר' סא).  ונתצתם את מזבחותם שומע אני יתצם ויניחם (קטע כ"י מכילתא דרשב"י על דבר', JQR, 1903, 449). — ואמר המקונן: תתן להבהב נותצי פניניך תקרא לשכרם כוס כמוס בפנך (ר"א קליר, שבת סורו, קינ' לת"ב).  השב גרושה לנחלה ירושה ופקוד אנושה ביד צר ענושה אכולה בכל פה נתוצה ורטושה (ר' שלמה, שדודים, שבת ג' אחה"פ). 

נִפע', נִתְּצוּ, — נִתַּץ בית וכדומ', שנתצוהו: ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל עריו נִתְּצוּ מפני יי' מפני חרון אפו (ירמ' ד כו). — וצוּרִים: חמתו נתכה כאש והצורים נִתְּצוּ ממנו (נחו' א ו). — ובתו"מ: בית שנראה בו נגע וכו' אבניו ועציו ניתצין עמו (נגע' יג ג).  מלבן הבנוי על גביו ניתץ עמו (ר' יהודה, שם).  חזר (הנגע) על האבנים הבית הראשון ינתץ והאבנים ישמשו את הבית השני בסימנין (שם ה).  העצים והאבנים והעפר מטמאין בנגעים וכו' וכשהן נותצין את הבית ניתצין עמו (תוספת' נגע' ו ו ).  אם בנאו ואחר כך נרא נגע יראה כתחלה אין הבית ניתץ (שם י א).  מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו (ע"ז נג:). — ובהשאלה במליצה: לשון קדש הכרית אשר היא לשארית בשקלו העברית במשקלים זרים אשר בם נתצים פתוחים וקמוצים ויהיו נפרצים גדרות נגדרים (תלמידי מנחם לחסדאי הנשיא, לגבור בתעודה).

— פִע', נִתַּץ,נִתְּצוּ, נִתַּצְתֶּם, יְנַתֵּץ, יְנַתְּצוּ,נִתַּץ בית וכדומ', כמו קל בנחץ הפעולה: וְנִתַּצְתֶּם את מזבחתם ושברתם את מצבתם (דבר' יב ג).  ונתתי אתך בידם והרסו גבך וְנִתְּצוֹ רמתיך (יחזק' יו לט).  וישברו המצבות ויגדעו האשרים וַיְנַתְּצוּ את הבמות ואת המזבחות (דהי"ב לא א).  וישב ויבן את הבמות אשר נִתַּץ יחזקיהו אביו (שם לג ג).  וַיְנַתֵּץ את המזבחות ואת האשרים ואת הפסילים כתת להדק (שם לד ז). 

— פֻע', נֻתַּץ, — נֻתַּץ הבית וכדומ', שנִתְּצוּהוּ:וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נֻתַּץ מזבח הבעל והאשרה אשר עליו כרתה (שפט' ו כח). — ואמר המקונן: צור הראה לו מה שהיה נתץ קיר נטוי וגדר הדחויה (ר"א קליר, איכה את אשר, קינ').

— הָפע', יֻתַּץ2, — הֻתַּץ המזבח וכדומ' כמו פֻע', נֻתַּץ: תנור וכירים יֻתַּץ טמאים הם (ויקר' יא לה). — ובתו"מ: תנור שהיסיקו בקליפי עורלה אם חדש יותץ ואם ישן יוצן (תוספת' ערל' א ז).  הסיק בהן (בעצי האשרה) את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן (ע"ז ג ט). — ובסהמ"א: אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכב עליהן (רמב"ם, טומאת צרעת טז י).